אם קוראיי הקבועים זוכרים, במועד א' בקורס "סוגיות באנתרופולוגיה של יפן" קיבלתי 44. זה היה באותו יום שמיצי הלכה לעולמה (נסיבות מקלות) אבל בכל זאת הייתי מאוכזבת והמומה. ציפיתי לציון בסביבות ה-70, לא לכזה כישלון.

לפני כשבוע היה מועד ב' ויצאתי בהרגשה לא טובה. הייתי בטוחה שאני אקבל ציון נמוך או יותר גרוע מכך- אכשל בקורס. הכנתי את עצמי נפשית לכישלון בקורס וניסיתי לעודד את עצמי שזה לא נורא.

היום קיבלנו את התוצאות.

קיבלתי 92!!!!

לא האמנתי, חשבתי שזו טעות, בדקתי שוב ושוב ושוב כדי להיות בטוחה שאני קיבלתי את הציון הזה. אני כל כך שמחה וגאה בעצמי. כנראה שאני צריכה להיות בהרגשה של "אני נכשלת" כדי לקבל ציונים טובים.

נותר לי לסיים את העבודה בסטטיסטיקה- היום אני אסיים אותה ויהי מה, ועוד מועד ב' אחרון ב"שיטות מיון וריאיון". במבחן קיבלתי 75, אבל בזכות העבודות בהן קיבלתי 100 הציון הועלה ל-85.אז נכון שסה"כ הציון הסופי דיי טוב, ויש מישהי שלומדת איתי שקיבלה 85 באיזה קורס אחר וניגשה למועד ב' והורידה לעצמה אבל כאן זה שונה, כי זה 75 במבחן. אני חושבת שאני יכולה להוציא הרבה יותר מ-75 במבחן הזה. הנושא של הקורס באמת קל, מובן וגם מעניין אותי. הייתי בפתיחת מחברות והבנתי מה היו הטעויות שלי. האמת שלא למדתי הכי טוב. את רוב המבחן חיברנו אנחנו- הסטודנטים. נוצר מאגר של איזה 300 שאלות שניסיתי לעבור על כולן בהתחלה ואז הבנתי שאין סיכוי שאני אזכור משהו- אז עברתי רק על השאלות מהמאמרים וסיכומי ההרצאות. העניין הוא שהשאלות היו אקראיות, לא סידרתי את השאלות לפי מאמרים- כלומר: מאמר ואז כל השאלות עליו. מה שקרה שאומנם את השאלות האמריקאיות זכרתי (והייתה לי רק טעות אחת באמריקאיות) אבל שאלה אחת פתוחה ששוה 6 נק'- פשוט לא זכרתי את התשובה. בנוסף, החלק שהמרצה חיבר היה מאוד שונה מכל מה שאני מכירה- הוא נתן לנו סדרה של אירועים, מעיין סיפורים קצרצרים כאלו בני כמה שורות והיינו צריכים לכתוב מושגים שמתקשרים אליהם. זו פעם ראשונה שאני עושה סוג כזה של שאלות וזה קצת בלבל אותי.

בקיצור, אני אלמד בצורה הרבה יותר טובה ומעמיקה. יש לי זכות ויתור במבחן, אז אני אבדוק ואראה שאני בטוחה בעצמי ב-100% ואם לא- אני פשוט אוותר.

אני רוצה להאמין שאני אצליח ויכולה לקבל ציון מעולה.

השיקול היחידי שלי היכן ללמוד את לימודיי האקדמאיים היה: להמשיך לגור בבית. וזה לא כי אני מפונקת או לא יכולה להסתדר לבד (אם כי אני מניחה שהיה לי קצת קשה להסתדר עם שותפים) אלא כי אין כסף. ההורים שלי לא יכולים לממן אחזקת דירה נוספת ואני לא חושבת שאני בעצמי הייתי יכולה להסתדר מבחינה כלכלית. למעשה, הייתי צריכה יותר לעבוד מאשר ללמוד.

אז לי יש מזל. ההורים שלי גרים קרוב יחסית לאוניברסיטה (עניין נסיעה של שעה בתחבורה ציבורית שזה גם סיוט בפני עצמו), החבר שלי גר ליד האוניברסיטה מה שחוסך לי את רוב הנסיעות. ההורים משלמים לי שכר לימוד במלואו (וזה למשל כלל גם קורס אנגלית בקיץ שעלה הרבה מאוד כסף) ונסיעות- החופשי שנתי סטודנטים. אני גרה בבית ואין לי הרבה הוצאות, לפעמים ההורים גם קונים לי דברים שאני צריכה או רוצה. יש לי עבודה של מעט מאוד שעות יחסית, במרחק הליכה מהבית (חוסך לי עוד שעות נסיעה) ובתקופת המבחנים מאוד התחשבו בי.

אז כן, אני ברת מזל.

אבל יש סטודנטים שאין להם מזל. לא לכולם יש הורים שיכולים לעזור, לא כולם יכולים להמשיך לגור בבית של ההורים כי הם רוצים ללמוד במקום מסויים שחשוב להם או שההורים גרים רחוק מהאוניברסיטה/מכללה. יש הרבה מאוד סטודנטים שפשוט נקרעים ונשחקים בניסיון לשלב עבודה ולימודים. אז נכון, יש מלגות, אבל לא כולם מקבלים מלגה והמלגות לא באמת מכסות את כל ההוצאות הגדולות מאוד שיש. לא לכולם יש מקום עבודה שמתחשב בהם בתקופת מבחנים. יש הרבה מעסיקים שמבחינתם תתן את המשמרות שאתה צריך ומצידם אל תלמד. ואם לא טוב לך- תלך.

גם אנשים שלא סטודנטים נקרעים. עובדים קשה אבל בכל זאת לא מצליחים לגמור את החודש. קשה לחיות פה. שכ"ד הוא בשמיים. שלא לדבר על לקנות דירה. מחירי המזון הולכים ומאמירים. הדלק. גם התחבורה הציבורית לא כזו זולה והיא פשוט נוראית. הכל כל כך יקר!

שנה הבאה אני והחבר רוצים לעבור לגור ביחד, אבל מבחינה כלכלית זה הולך להיות לא פשוט. גם אם נדחה את המעבר אחרי שנסיים את הלימודים- מי אמר שכל ההשקעה שלי בלימודים תניב איזשהם פירות? מי אמר שאצליח לגמור את החודש? ומה יהיה הלאה? אם נרצה לקנות דירה? אני באמת תוהה איך נצליח. אני מקווה שיהיה בסדר למרות הכל.

יש כאלו שאומרים שזו מחאה רק של אנשים שמתעקשים לגור בת"א. אבל זה לא רק בת"א! מחירי שכ"ד עולים ומאמירים בכל גוש דן וגם בירושלים, באר שבע וחיפה. וזה לא רק שכ"ד מאמיר, יוקר המחייה גבוה בהרבה לעומת מה שאנשים מרוויחים.

בחיפה, בשכונה יחסית טובה ונורמלית, בדירה קטנה- שכירות היא בסביבות 2500- 3000 ש"ח. האלטרניטיבה היא לגור בשכונות אחרות בחיפה לצד נרקומנים ופושעים. למות מפחד מללכת ברחוב כשקצת מחשיך. לנסוע באוטובוס שעה ואפילו יותר לאונ' או לבית של ההורים.

וכן, אפשר לגור בפריפריה. אבל גם בפריפריה יש משכנתא לשלם. גם בפריפריה צריך לשים אוכל על השולחן, לדאוג לחינוך טוב לילדים. ואיך בדיוק נעשה את זה, כשאין שם עבודה?

אני חושבת שהמחאה הזו מוצדקת ולאנשים פשוט נשבר. פשוט קשה לחיות פה ואני חושבת על העתיד שלי, שהוא לא כזה רחוק ולפעמים אני פשוט תוהה מה יהיה ואיך נצליח להסתדר.

היום היה המועד א' האחרון שלי.

חלק מהציונים משמחים וחלק מאכזבים.

בהתנהגות ארגונית קיבלתי 81. גם על עבודה קיבלנו 81 (כי המתרגל טיפש) כך שזה לא העלה לי את הציון יותר מדיי. מאכזב.

בקורס בחירה שלי על סוגיות באנתרופולוגיה של יפן קיבלתי 44. הציון הסופי שלי הןא 50. המבחן היה באותו יום שמיצי הלכה לעולמה ככה שזה דיי מובן שלא ממש הצלחתי. גם בפתיחת מחברות ראיתי שהמתרגל פשוט שחט את התשובות שלי והוריד לי הרבה נק' - מה שלטעמי היה מאוד מוגזם. ביום ראשון יש לי מועד ב'. השגתי עוד סיכומי מאמרים טובים והבנתי את הקונספט- פשוט לכתוב הכל! הכל! לא להחסיר דבר, גם מה שנראה לי מובן מאליו. אני אלמד טוב ואבוא יותר מוכנה ופחות מתאבלת. ובמקרה הכי גרוע- אני אוותר על הקורס הזה.

סטטיסטיקה של סוציולוגיה- 65. נכון שרק רציתי לעבור כי החומר היה לי דיי קשה ובשנייה הראשונה כשראיתי את הציון הרגשתי הקלה, אבל מהר מאוד הגיעה האכזבה. ציפיתי ליותר. אין לי אפילו טעם לגשת למועד ב'. מועד ב' הוא ביום שישי הקרוב ואילו ביום ראשון יש לי את המועד ב' בקורס בחירה שבו חשוב לי הרבה יותר להשקיע. יש לנו עוד עבודה להגיש, ואם נקבל 100 הציון יעלה ל-70. אבל מה הסיכוי שנקבל 100? בקיצור, מבאס. אבל אני צריכה להשלים עם הציון המכוער הזה. זה רק 3 נקודות סה"כ.

תעמולה בעת מלחמה- זה היה קורס שהוא הכנה לסמינריון והגשנו עבודה, עליה קיבלנו 90.

סטטיסטיקה של שירותי אנוש- 95. היה לי טוב לקבל את הציון הזה לאחר רצף של אכזבות. מאוד מאוד שמחתי.

תיאוריות אנתרופולוגיות - 86, ציון סופי: 87. בהחלט משמח.

שיטות מחקר- 75. ציוני העבודות שלי: 90,87,92. ככה שסופי יש לי 80. גם כן מאכזב. אני מאוד מתלבטת אם לגשת למועד ב'. יהיו לי יומיים ללמוד בערך וזו מאסה ענקית של חומר. למועד א' למדתי במשך כמה ימים. נכון שבמועד ב' משפרים בד"כ, אבל אני לא יודעת אם שווה לי לעבור את זה בשביל עוד כמה נקודות. במבחן גם הייתי בטוחה שהלך לי דיי טוב ושאקבל בסביבות ה-80. אני מפחדת לקחת את הסיכון. מצד שני, אולי אני כן אצליח. אני עדיין מתלבטת אם לנסות או להסתפק ב-80.  העניין הוא שיש לי גם עבודה בסטטיסטיקה על הראש ואני לא באמת אהייה רגועה ואשב לעשות את העבודה הזו עד שאני מסיימת עם המבחנים. ונכון שזו לא עבודה קשה, אבל זו עבודה מציקה ומעצבנת.

אני גם יודעת ש-80 זה סה"כ לא ציון רע ויש לי כמה ציונים גבוהים, גם מהסמטר הזה וגם מסמסטרים קודמים וכמובן יש את שנה הבאה עם הסמינרים שבהם אפשר להשקיע ולקבל ציונים גבוהים שיעלו את הממוצע.

כשאני חושבת ושואלת את עצמי למה אני עושה את זה לעצמי ורוצה לעשות מועד ב'-אין לי תשובה. אני לא בטוחה שאני רוצה לעשות תואר שני. יש אופציה כזו במוח שלי, אבל כרגע לא נראה לי. אולי אני פשוט רוצה להיות כמו החברות שלי ללימודים שמקבלות ציונים טובים בד"כ. 

בקיצור, היום היה מועד א' אחרון ואני חושבת שהיה בסדר, אם כי אני כבר לא בטוחה בעצמי. הנושא ממש קליל ונחמד ואם באמת אני אקבל מתחת ל-85 אני אעשה מועד ב', כי הוא בעוד הרבה זמן ויהיה לי זמן ללמוד. ועד אז אני כבר מקווה שאני והחבר נשב על העבודה בסטטיסטיקה ונסיים אותה.

הלכתי ללמוד על יפן. קג'ימה.

לאחרונה אני נתקלת ביותר ויותר דיווחים על התעללויות בחיות ובעיקר בחתולים.

לפעמים אני מנסה להבין מהיכן הרוע הזה, מהיכן נובעת האכזריות ולמה אנשים חושבים שחתול זו חיה שלגיטימי להתעלל בה.

אני לא מבינה אנשים שאומרים שהם "שונאים חתולים". לא ברור איך אנשים שמעידים על עצמם שהם חובבי כלבים ומגדלים כלבים- מה שמעיד עליהם כי הם אוהבים חיות, יכולים לומר שהם שונאים חיה אחרת ויותר גרוע- חושבים שזה מוצדק להתעלל בה.

אף פעם לא נתקלתי במישהו שאוהב חתולים אבל שונא כלבים. אני אמנם אוהבת מאוד חתולים והם החיה המועדפת עליי, אבל אני מאוד מאוד אוהבת גם כלבים וגם חיות אחרות, בעיקר אם הן פרוותיות:)

לאנשים יש סטיגמות על חתולים שלרוב הן אינן נכונות.

חתול זו חיה לא נקייה ומלכלכת- לא נכון. חתולים מאוד נקיים: הם מנקים את עצמם כמה פעמים ביום, דואגים לעשות את הצרכים שלהם בבור ולכסות, הם גם בודקים שלא נשאר ריח. למשל, מיצי הייתה מנקה לעצמה את הפנים והידיים אחרי האוכל. מי שמלכלך- אלו בני אדם! בני אדם זורקים את הפסולת שלהם במרחב הציבורי: בחופי הים, בשמורות הטבע, ברחוב, בתחבורה ציבורית. בני אדם כותבים על אוטובוס "משה היה פה" או "נחמה הכוסית". בני אדם משאירים פיצוחים על השולחן ברכבת. בני אדם זורקים את השקית זבל שלהם ברחוב, או זורקים את הזבל בפח של השכנים על אף שהפח עולה על גדותיו או שהם משאירים את הפח זבל פתוח. (למי שתוהה- אלו דברים בהם נתקלתי אישית!). ברגע שיש זבל ברחוב או הפח פתוח- החתול יילך לעבר הזבל. חתול, להזכירם, הוא בעל חיים והוא רוצה לשרוד ולמצוא אוכל. אם בני האדם יקפידו לסגור את הפח למשל, או לזרוק את הזבל בתוך הפח- החתולים לא ינסו לפתוח את השקיות ויעשו יותר באלגן.

רגע ומה, הכלב לא אוהב להתפלש בבוץ או בחול? כן, גם הכלב אוהב! אז מה, עושים לו מקלחת.

חתולים גם הורגים את כל המזיקים לנו: ג'וקים ושאר חרקים, נחשים, עכברים, חולדות.

מה שכן, חתולים משירים שערות ומי שמאוד חולה ניקיון או שאין לו כוח לנקות כל הזמן- לא כדאי לו לגדל חתול בבית.

חתולים מעבירים מחלות- כל בעל חיים יכול להיות חולה במחלה ולהעביר אותה לבני אדם. אם החתול לא מחוסן- בוודאי שהוא יכול להיות חולה במחלות של חתולים ואם הוא ישרוט מספיק עמוק והוא חולה במשהו- הוא יכול להעביר את המחלה לבני אדם. לכן חשוב מאוד להקפיד לחסן את החתול באופן קבוע, בעיקר כשיש ילדים קטנים או נשים בהיריון. אבל, לא בהכרח כל החתולים מלאים במחלות.יש חתולים שחיים ברחוב שהם בריאים ולא חולים. גם לכלבים יש מחלות! גם לסוסים וגם לארנבים. והיי, גם לבני אדם יש מחלות ואפילו כאלו שעוברות באוויר. לא חסרים הורים ששולחים את הילדים שלהם לגן כשיש להם חום או שלשולים. או אנשים שבאים לעבודה ומתעטשים על כולם.

ובקשר לפרעושים ושאר קרציות- בעייה של חתולים וכלבים וזה באמת מטרד שאפשר לטפל בו. אבל יש גם הורים ששולחים את הילדים שלהם לגן עם כינים. וזה מטרד קצת יותר מציק לדעתי.

חתול זו חיה לא נאמנה- שוב, לא נכון. חתולים מכירים את הבית שלהם ואת הבעלים שלהם. עובדה שיש אנשים שגרים בדירות ונותנים לחתול לטייל בחוץ והוא יודע בדיוק לאן לחזור. דוגמא: אבא שלי מגדל חתולים אצלו בעבודה (הוא עובד בבי"ס חקלאי ומן הסתם זה לא משרד). היה לו חתול סיאמי יפהפה בשם מישה. מישה אהב לטייל ויום אחד מישה נעלם לכמה ימים. אבא שלי חשב שמישה הלך לעולמו. אחרי שנה בערך, אם לא יותר- מישה חזר לאבא שלי, ישר רץ אליו וביקש ליטופים ופינוקים. דוגמא נוספת, קצת יותר עצובה: "תנו לחיות לחיות" העלו בפייסבוק סיפור על חתול שהבעלים שלו כנראה עברו דירה והשאירו את החתול בבית הישן. החתול ישב ליד הדלת במשך חצי שנה ולא זז, למרות שכנראה חתולים אחרים תקפו אותו. ממש קורע את הלב.

חתול זו חיה אנטיפטית/ לא יודעת לתת אהבה/ מתקרבת רק למי שנותן אוכל- לא מדוייק. אנשים לרוב נתקלים בחתולי רחוב. חתולי רחוב הם פחדנים ומאוד חשדניים. חתול לא פחדן- הוא חתול טיפש. חתול פחדן וחשדן זה חתול ששומר על עצמו. לכן, חתולים לא מתקרבים ככה סתם לבני אדם. נכון, אם מאכילים אותם בקביעות הם מתרגלים ולומדים לתת אמון. יש לנו מתחת לבניין כנופייה של חתולים שאנחנו מאכילים בשאריות לפחות פעם בשבוע ולפעמים גם יותר. החתולים כבר מכירים אותי ואת אחותי ובוטחים בנו. יש חתולה אחת קטנה שהיא מאוד חברותית, בלי קשר לאוכל. לכל בני האדם היא מתקרבת ורוצה ליטופים. יש חתולים שלאט לאט למדו להתקרב ונותנים לנו ללטף אותם. ורוב החתולים- עדיין מפחדים ולא רוצים להתקרב יותר מדיי.  גם אצל החבר שלי בבית יש חתולים. חלק מהחתולים היו חברותיים מאוד כלפינו- כמו מיצי למשל, אבל לא רק היא . חלק מהחתולים לא רצו שייגעו בהם. החתולים של אבא שלי בעבודה לעומת זאת, מאוד חברותיים ומתחנפים- לכולם. יכול להיות שזה קשור בעובדה שהם רגילים שיש בן אדם כל הזמן לידם ואילו החתולים האחרים חיים בחצר רוב הזמן.

חתול גם שיש לו בית – לא משנה כמה אוכל תתן לו, הוא לא יתקרב אליך ולא ייתן לך לקחת אותו ככה סתם. הוא יודע שיש לו את המקום שלו ואת הבית שלו.

כך שלכל חתול יש את האופי שלו. יש חתולים חברותיים וחנפנים, יש חתולים שלאט לאט לוקח זמן להתרגל, יש חתולים לא חברותיים שלא רוצים שילטפו אותם. חתול גם לא מתחבר לכל אחד ולא מתקרב לכל אחד. מיצי ידעה או הרגישה שחבר של החבר שלי לא אוהב חתולים ולכן היא הייתה בורחת ממנו.  אבל זה בדיוק כמו שיש כלבים יותר חברותיים ופחות חברותיים. בדיוק כמו שיש כלבים שמסתדרים עם בני אדם ויש כלבים שתוקפניים מאוד. מה, לא הייתה תקופה בה שמענו על כלבים שתקפו מאוד קשה בני אדם? האם זה אומר שכל הכלבים לא בסדר? האם זה אומר שכל הכלבים מהסוג ה"אגרסיבי" יותר כמו רוטווילר או אמסטף הם בהכרח רעים ותוקפניים? ברור שלא!

כמו שאמרתי- לחתולים יש אופי. אי אפשר לאלף אותם. אין דבר כזה "לך תביא". החתול יסתכל עליך ויגיד "לך אתה תביא!". חתולים הם כמו אדונים קטנים, המלכים של הבית:) אבל הם חיה שאפשר ללמד אותה. החתולים של אבא שלי יודעים טוב מאוד שאסור להם לעלות על השולחן בזמן שהוא אוכל. החתולים בחצר של חבר שלי בבית למדו שברגע שהם מיללים בחוץ- נפתח להם את הדלת (זה חינוך רע). מיצי ידעה שהחבר הוא המשמעת ואני החמאה. כשהוא היה בבית היא ידעה שאסור לה לעלות על השולחן בזמן שאנחנו אוכלים, היא ידעה לחכות לידנו. כשאני הייתי איתה- היא ידעה שהיא יכולה לעשות מה שהיא רוצה. פעם החבר הביא לי ארוחת בוקר למיטה ונשארה גבינה. קראתי למיצי שתבוא ללקק את הגבינה. היא באמת עלתה על המיטה והתחילה לאכול את הגבינה ואז כנראה היא נזכרה שאסור לה. היא הפסיקה לאכול והסתכלה על חבר שלי לראות את זה בסדר. הוא אמר לה "תאכלי" ואז היא ידעה שמותר לה לאכול.

ובקשר לאהבה- חתולים יודעים להעניק הרבה אהבה, מי שמגדל חתולים יודע. חתולים גם עושים הרבה מאוד דברים מצחיקים ומשעשעים- אפשר לראות את כמות הסרטונים ביו-טיוב על חתולים.

אבל גם אם אתם לא מסכימים איתי- אין שום הצדקה וסיבה להתעלל בחתול! אין שום סיבה להגיד "אני שונא חתולים" כי זה נותן לגיטימציה להתעללות.

גם כלבים סובלים מהתעללויות, כמובן. לא חסרים כלבים וחתולים שהבעלים שלהם זורקים אותם לרחוב כי נמאס להם מהם או כי הם עוברים דירה או נוסעים לחו"ל ובעצם גוזרים גזר דין מוות על הכלב או החתול. לא מזמן מישהו השאיר את הכלב שלו באוטו לשעות ארוכות, בשיא החום והכלב מת. והרבה מאוד פעמים מדובר גם בכלב גזעי או בחתול גזעי! אני באמת לא מבינה איך אפשר לזרוק חיה לרחוב. פשוט רוע לב, אטימות וטמטום.

אבל חתולי רחוב "זוכים" להתעללויות אכזריות! אני קוראת על עוד ועוד סיפורים, על דברים באמת מזעזעזים שעושים לחתולים. וגם אם אתם לא מתחברים לחיה הזו, וזה בסדר גמור- אין שום סיבה להציק ולהתעלל! שום סיבה! הרי בכל זאת, מדובר ביצור חי! יצור חי וחסר אונים שחושב ושמרגיש! יצור חי שלא עשה לכם כלום! מה עם קצת חמלה?

אנשים שמתעללים כך בחתול או בכלב- אלו אותם אנשים שיתעללו בבני אדם.

רק השבוע חבורת נערים שפכה חומצה על חתולה והתמונות פשוט מזעזעות! חומצה! על חתולה! חתולה קטנה שלא עשתה להם שום דבר! חומצה על יצור חי! אני לא מבינה מהיכן נובע הרוע והאכזריות הזו. אני לא מבינה למה יש תגובות של אנשים שמצדיקים התעללויות בחתולים (גם את זה ראיתי) כי זה "רק" חתול. אין שום הצדקה לפגוע בבעל חיים!!!!

על אנשים כאלו, בא לי לשפוך חומצה בעצמי. באמת. אדם כזה הוא אדם רע ואכזר. אדם חסר לב.

המקרה של החתולה שבר את הלב שלי. החלטתי לתרום לה כסף לטיפול רפואי. בחודש שעבר "תנו לחיות לחיות" עשתה התרמה של 10 ש"ח בסמס ותרמתי. אבל הפעם החלטתי לתרום שוב- תרמתי 100 ש"ח. אין לי בעייה "לגהץ" את האשראי באותו סכום ואף בסכומים גבוהים יותר על בגדים, נעליים, פאבים, מסעדות.. אז למה שאני לא אוציא את הכסף הזה על משהו טוב וחיובי, אני מרגישה שזה המעט שאני יכולה לעשות. כי עם הזמן אני מבינה שאני מעדיפה בעלי חיים על פני בני אדם.

מקווה שאולי הצלחתי לשנות משהו בחשיבה ושהצלחתי להעלות מודעות.