"מכל בני המזלות הגדי נחשב לשאפתן ביותר. הוא מסוגל לטפס אט אט במעלה החיים על מנת להגיע לפסגה. גם אם הוא כושל ימשיך הלאה, ולעולם לא ישכח את היעד שלו. הוא מסתפק במועט, וחותר להשגת מטרותיו בנחישות מדהימה, ולרוב ידע לנצל כהלכה את ההזדמנויות הנקרות בדרכו. הוא יתחכך באנשים בעלי מעמד ויקשור קשרים במקומות הנכונים. הוא חומרני ולהוט לצבור ממון ויוקרה, ויעשה זאת בעבודה קשה, תוך הפעלת משמעת עצמית וחוש האחריות. הגדי מתמקד בד"כ בהשגת בטחון כלכלי, לכן הוא רציני, זהיר ומחושב ולעולם לא יניח כספו על קרן הצבי. נאמר על הגדי, כי "לעולם לא יפסיד בקרב, אלא אם כן חישב ומצא שההפסד בקרב חיוני לניצחון במלחמה כולה". הוא מעשי ואינו שוגה בחלומות. רגליו מעוגנות בקרקע מוצקה, ולא יניח לרגשותיו לפגוע בדרכו המציאותית ובהגיון הבריא השולט בו. הוא יכול להפגין חביבות, נועם ואדיבות, אולם בתוכו הוא חזק כברזל ומסוגל לעמוד בלחצים רבים. הוא נוטה לשמרנות, על כן ישתדל ללכת בתלם. פעילות חריגה זרה לו ואף מעוררת בו התנגדות. לגדי כושר ארגון ותכנון מעולים. הוא נוטה לתכנן את סדר יומו זמן רב מראש, ואינו שש לשיבושים בלוח הזמנים. הוא יעיל מאד בעבודתו, מסור, אחראי ובעל תחושת חובה אך נוטה לדאגנות יתר, לפסימיות ודיכאון. יש בו לעתים, הבעה חמורת סבר, אך למרות זאת ניחן הגדי בחוש הומור סרקסטי, אהבת מתיחות וקריקטורות (כל עוד אין הוא מהווה חלק מהן). יש בו בגדי תחושה של יראה כלפי העבר - הן כלפי התבונה והניסיון של עולם המבוגרים, והן כלפי השורשים המייצגים את המשפחה על כל ערכיה."
תמיד ההורים שלי אמרו לי ש"זכיתי" שנולדתי מזל גדי.
ושהאופי שלי הוא בדיוק כזה.
אני פשוט קורעת לזה מתכון לכישלון.
בגלל כל התכונות הנפלאות האלה,
אני מוצאת את עצמי חושבת על כמה השנה הזאת הייתה הכי גרועה ב17 השנים שבהם אני חיה.
מעולם לא נכשלתי בכ"כ הרבה דברים.
בין אם זה בבי"ס, בצופים, בבית, ובטח מבחינת המראה.
אני לא מסתפקת במועט כמו שכתוב.
אצלי זה או הכל או כלום.
והשנה יצא שהכל כלום.
האבסורד הוא שהשנה עוד לא נגמרה.
"כאשר צרכיו מסופקים - יפעל בנחישות, שקידה, התמדה, זהירות, תכנון ועבודה קשה, התגברות על קשיים והסתפקות במועט, אחריות, איפוק, משמעת עצמית, מחושבות ומעשיות, מתן בטויי לשאפתנות.
כאשר הוא מתוסכל - יפעל בפסימיות, נוקשות, חומרנות יתר, קרירות, סנוביות וביקורתיות יתר."
מספוקת מזמן לא הרגשתי.
ולא מדמיינת את עצמי במצב כזה.
איך אפשר לתקן את כל הטעויות מהשנה הזאת?
לשפר ציונים, לקבל הערכה מהחניכים, להרזות, להיות נאהבת.
אבל לפני הכל - להוריד את רף הרצונות של הוריי.
וזה לא יקרה בחיים,
מה שמרגיש כאילו העולם מתמוטט תחתיי,
ואני קורסת יחד איתו.
"בגלל שהוא כל כך רציני, עם חוש הומור מיוחד וציני ששומר על פוקר פייס,
אפשר לראות גם את חיוכו הקטן המפורסם בזוית הפה, הלא הוא חיוך הגדי..."
החיוך המזוייף המושלם, כמו שאני קוראת לו.
"איזה חיוך יפה" "אל תורידי את חיוכך מהפנים, הוא מהמם"
אם זה ההורים, זה בטח כי הם לא רוצים לגלות מה יקרה כשהחיוך יהפוך לעצב,
ואם זה בנים שיודעים לקרוא אנשים, ברור להם שזה יגרום לי רק לרצות אותם ולהיכנס יותר מהר למיטה איתם.
האם השנה תצליח להיגמר בצורה יותר טוב?
אפשר רק לקוות.
כי לעשות כבר אין לי כוח.
peace.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*Damn girl*
(שיט, הייתי חייבת.)