| 5/2009
צחוקים
לא מאמין שזה באמת קורה, לא מאמין שהמצב כל כך FUCKED UP שלא איכפת לי , אבל איפושהו זה בכלל לא פאקד אפ אתם מבינים
סך הכל אני במצב מצויין, אין לי הרבה מה לחפור ואני פשוט שמח לאלללה ומודה לאלוהים על כל שניה שאני נושם
כי זה עדיף על לשקוע בדיכאון
| |
סוחבים
כבר עברה שנה מאז הפוסט ההוא? האמת שזה עדיין לא שנה, כי זה היה בבוקר שאחרי ל"ג בעומר, אבל יאללה .... גם במתכונת במתמטיקה עיגלתי את התוצאה והיא הורידה לי ניקוד על אי דיוק. היא חמודה דווקא, התחלתי ממש להעריך את הבית ספר שלי השנה, הגעתי למסקנה שזה השנים האחרונות שלי בגיל האידיוטי הזה, עם החברים המפגרים האלה והמערכת הסוחבת/מתפרקת הזאת. ואני לא מדבר רק על המוסד "דהשהליט"  אני מדבר על כל המסגרות שאני נמצא בהם,
כל העולם המזדיין הזה בדרך לפירוק, בעצם למה מזדיין.... זה קצת עצוב את האמת, עולם חיצוני? עולם אישי שלי? זה כבר אפשר להתווכח.
קשה לי לקלוט שאני תכף מסיים י"א ואני כבר בי"ב, כמה זמן רציתי להיות בי"ב והנה אני עוד שניה שם, פשוט לא להאמין, אני בסוף התקופה הכי יפה בחיים שלי ויש עוד כל כך הרבה לפניי... מה שמשמח אותי עוד יותר זה שיש גם הרבה מאחוריי, אני סתם אופטימי כרגע כי יש שיר טוב ברקע והמזג אוויר שנכנס מהחלון עושה לי טוב ויש לי תוכניות להיום בערב, אבל נניח והשיר היה מעפן, היה יורד גשם והתוכניות היו מתטלות בדקה התשעים הייתי כותב פה משהו מדכא ובטח מתאבד עם המיתרים שלקחתי מהחדר של מישהו בשביל שהוא לא יתאבד בעצמו.
לכל מטבע יש 2 צדדים, ואפשר אפילו למצוא עוד אם מתאמצים, ככה שזה אף פעם לא שחור לבן ואפילו לא אפור כי יש כל כך הרבה גוונים באמצע רק צריך לבחור , כל השטויות האלה של "אתה מעצב את החיים שלך" וכל המשפטי לוזרים האלה, זה באמת זה.. כל בחירה הכי קטנה שאתה עושה ביום יום משפיעה על המשך הישיר של החיים שלך,  ולמדתי את זה על עצמי הרבה מאוד. כל תהליך מושפע מתת תהליך ומתי שהסביבה שלי תבין את זה ותפסיק לייחס חשיבות כל כך גבוהה לשטויות זמניות אני ארגיש טוב עם עצמי.
אם כבר מדברים על הסביבה שלי, או הסביבה בכלל ... אני מרגיש כאילו אני פשוט יותר מדי בשבילהם, או בשביל אי בן אדם שיש שם. אני לא בקטע של התנשאות, כי אני לא חושב שזה ממש טוב כי זה תוקע אותי לחפור לעצמי, אני לא חושב שיש בן אדם שיש לו מספיק אנרגיות וסבלנות בשבילי כשאני בקטע חפירתי, ואני בן אדם שלא קל לי לתמצת את עצמי בשביל שלאנשים יהיה סבלנות בשיבלי, לא יודע. אין לי מושג אפיולן מאיפה יש לי את כל האנרגיות האלה לחשוב כל כך הרבה ועוד על דברים שנראים כמובנים מאליהם, מאיפה יש לי את האנרגיות להוסיף עוד משפט עוד מילה ועוד מחשבה. מאיפה יש לי את האנרגיות לנתח כל דבר שאני בא במגע איתו, הראש שלי עובד פשוט הרבה יותר מדי.
מה שהופך אותי לבעייתי זה שיש בי הרבה צדדים, יש את הצד המזדמן שלי שגורם לי להיות מסוגל להנות מדברים זמניים ומהנאות שיטיחיות אם אפשר לקרוא לזה ככה, את הצד המנתח שחושב הרבה יותר מדי ממה שהוא צריך, את הצד האדיש לגמרי לסביבה, וכשהכל מחובר ביחד אני פשוט מעדיף ללכת לישון. זה סיוט להיות כלוא בין כל האופציות האלה, לנוע מהנאה טיפשית וסיפוק מיידי לבין ביקורת עצמית/סביבתית גבוהה לבין אדישות מוחלטת כלפי כל דבר.
אם אני מתחיל לקרוא כל מיני גיבויים של טקסטים שכתבתי במהלך ה4 שנים האחרונות אני מסוגל לראות תהליך השתנות כלשהו בי, בצורת כתיבה, ואני ממש לא מרוצה מהכיוון שאני הולך אליו כי הוא פשוט נראה יותר ויותר מתוסבך, מבולבל, ממש אפשר להבין שאני איזה פסיכי או משהו כזה מלקרוא את מה שכתבתי עכשיו .... אבל אני פשוט הגעתי למצב שאני לא מסנן שוב דבר שעובר לי בראש. וזה מה שגורם לי להיות כל כך מתוסבך שזה בקשר לתקשורת או רצון כלשהו שאנשים יבינו אותי, ומצד שני אין לי שום סבלנות לקרוא קטע ארוך של אנשים אחרים או להקשיב לאנשים אחרים כי אני פשוט חרא של בן אדם בסופו של דבר כשזה קשור להקשבה לצד השני. בעיה.....
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
