Gathering empty pieces cannot raise from the dead
תיכוניסט משועמם לשעבר, וכיום לוחם במערכת לא מתפקדת הנקראת צה"ל. שביזות יום א', תסכולים, ירי בm16, נהיגות בטנק, וכל השאר שעובר עלי בצבא הזה |
| 10/2006
נאבדו - מפתח, בתולין, מימיה וחולצה.
הכל הולך לי לאיבוד, פרט לבתולין שלי. עוד יגיע היום, ואני לא אמצא אותם יותר...
היום הייתי בריצת ניווט של סיירת מטכ"ל עם "אחריי!" לכבוד הנופלים של הסיירת. זה היה אירוע רב משתתפים, של סיירת מטכ"ל ובני משפחותיהם, והמשפחות השכולות של סיירת מטכ"ל. אהה, וגם "אחריי!" רחובות.
הגענו לשם בשעה שתיים בערך, והתמקמנו לנו ליד איזור התדרוך וההתחלה. שמנו את התיקים ליד איזשהו עץ, התחלנו בתדרוך, וקיבלנו חולצות של ניווט לזכר הנופלים. החלפתי את החולצה שהייתה לי בחולצה החדשה, אותה קיפלתי ושמתי בתא הקטן של המימיה. באותו תא היה גם הנרתיק של המשקפיים, ובגלל שלא יכולתי לשים את שני הדברים בתא, שמתי את הנרתיק בכיס. רעיון שהתברר מאוחר יותר כמוצלח, מאחר והמימיה הלכה לאיבוד. בשלוש יצאנו לעבר נ.צ. 1
לא היינו חלק מהמירוץ, אז לקחנו את הזמן בחיפוש אחר הנ"צ (נקודות ציון). לא התברברנו הרבה, אבל בכל זאת לקח לנו שעה וחצי לסיים בערך. המדריך של המירוץ שליווה אותנו אמר שזה זמן בהחלט טוב, וזה גורם לי לתהות בקשר לקבוצות הקודמות שהוא הדריך.
כשחזרנו מהמירוץ, שמתי את המימיה שלי ליד העץ ששמנו את הדברים לידו לפני הניווט. אחרי חצי שעה של כמעט כלום, התחיל הטקס של הכרזת המנצחים בניווטים השונים. ילד אחד בן 12 עשה את המסלול הארוך (4.5 ק"מ, בקו אווירי)(אנחנו עשינו את המסלול הקצר, של 2.5 ק"מ) בשלושים וחמש דקות.
אחרי זה היה את הטקס לכבוד הנופלים שלא חף מקלישאות שחוקות (כמו "במותם הם ציוו לנו את החיים" ושאר דברים שחוקים כאלה) ואז היה חלוקת מלגות לאנשים שהשתחררו מהסיירת, ואז ארוחת ערב ענקית.
אחרי הארוחה, לפני שנסענו הבייתה, באתי לחפש את המימיה שלי. כמובן, זה לא נמצא, למרות שגייסתי לעזרתי שני אנשים, אחד מהם חייל בסיירת, שהשתמש בפנס שבקצה הרובה בשביל לעזור לי. היה מאוחר מדי, ונאלצנו ללכת הבייתה.
איפשהו, בחורשה ליד גבעת כוח, איפה שהתקיים היום ריצת ניווט לזכר הנופלים של סיירת מטכ"ל, נמצאים מימיה ירוקה, בתוכה בקבוק מים, ובכיס החיצוני נמצאים חולצה לבנה עם הדפס צהוב, ומפתחות של הבית שלי ושל האופניים. תוך מספר שעות, פריטים אלה יושמדו ע"י משטרת ישראל, שכן היא תחשוד שזה חפץ חשוד. אני לא מאשים אותם, יש ביער הזה מספיק ערבים ששמים בו מטעני חבלה. ההך... בעסה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
