| 4/2007
יום השואה, ואני מבריז מהטקס
היום יש את טקס יום השואה ה12 בחיי של בית הספר. ואני מבריז ממנו. למה?
כי דוגרי, כבר נמאס. ונראה שגם לטקסים נמאס, כי אחרי ארבע שנים שלמדתי בקציר, (א' והתיכון) נדמה שאיכות הטקסים כבר התדרדרה, ואין בהם את אותו הרגש שהיה בהם. המנהלת כמובן תנצל את המעמד בשביל עוד איזה נאום תעמולה למען עצמה, וכנראה גם תוסיף משהו נגד אירגון ההורים הבית סיפרי, שעשה לה המון צרות בתחילת השנה.
יהיה קטע קריאה פסודו-מרגש, קטעים מיומנים של אנשים שהיו במחנות, מתורגמים לעברית כמובן. יהיה ריקוד כלשהו, בעשר תהיה הצפירה, שירת תיקווה ואז מתפזרים לפעילות בכיתות/המשך הלימודים. וכל הטקס הזה אורכו יהיה שעתיים. כמובן שאני לא אהיה נוכח בו, כי אני מבריז וכותב את הפוסט הזה. (עשר דקות עד הצפירה)
הטקסים היו יותר טובים בתקופת החטיבה, למרות שגם בשנה שעברה באמת הזלתי דימעה קטנה, למרות מגן הציניות והפאשלות שהיו בטקס. החלטתי שהשנה אני לא הולך לראות את הטקס, מאותה סיבה שלא טסתי לפולין עם השיכבה. אני יודע שאני לא אוכל לעמוד בזה, ואני לא רוצה להתמודד עם זה. אל תחשבו לרגע אחד שאני מזלזל ביום השואה, או בשואה עצמה. להפך, יש לי המון כבוד למעמד של יום השואה, אחרי הכל, אלה שישה מיליון מבני עמינו שנרצחו בדם קר לפני שישים ומשהו שנה. מהטקסים כבר נמאס לי, ונראה שהם כבר מתחילים לזלזל ביום השואה. מצד אחד, יש גבול מסויים לכמה דברים שאפשר להגיד על יום מסוים, ולכן ניסיון להיות יצירתי ביצירת הטקס כבר יגיע לנקודה שהטקסים רק יתדרדרו משנה לשנה. אי אפשר לעשות בדיוק את אותו הטקס כל שנה, כי זה בהחלט כבר ימאס אחרי שנה, לא משנה כמה עוצמה ריגשית יש בטקס. (חמש דקות לצפירה)
מי שרוצה ללכת לטקסים שהם לא של בית הספר, שיהנה (אם זה מה שאמורים להגיד), אבל לי כבר נמאס מהטקסים של יום השואה, שכבר לא משקפים בצורה נאותה את המעמד של היום הזה.
קפיצה קטנה לעתיד, עוד כמה אלפי שנים, נניח שנת 10,345 - (צפירה)
היום יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שבימים האלה, בזמן הזה, הלאום היהודי באירופה נלחם בצורר הנאצי. אנחנו עדיין כאן, הנאצים כבר לא! כלומר שאנחנו ניצחנו אותם, אנחנו הצלחנו לשרוד! ולכן אנחנו חוגגים את יום הגבורה הזה, לזכר אותו ניצחון!
ככה לדעתי יזכרו את היום הזה בעתיד. לא כיום שבו נהרגו שני שליש מהאוכלוסיה היהודית של אירופה, אלא כיום שבו שרדה האוכלוסיה היהודית את הטבח, ולכן זה יהיה יום שימחה כמו ל"ג בעומר.
הראשון שעלה על זה והודיע על כך בפומבי היה אלון ביז'ונר> אחד מהשכבה שלי, שכבר שנה שעברה, בעת הטיול בפולין אמר שאנחנו צריכים להיות שמחים שהעם היהודי שרד את תלאות השואה, ולא לבכות על המתים, למרות מספרם הרב. למרות שהעיתוי שלו היה גרוע, כלומר בעת טיול בפולין, בזמן טקסי השואה שם, הרעיון הזה צריך לצאת לאור ולקבל גושפנקא רק בעוד כמה אלפי שנים, לא כיום כשיש מי ששרד את השואה, ויש מי שמכחיש אותה. (כמו איראן, אההם, אההם)
ולידיעות קצת יותר משמחות -
*החל משבוע הבא, יום ד' ה25 בחודש, אני כבר לא חייב לבוא לבית הספר. זה לא אומר שאני יכול להפסיק ללמוד, אלא שפשוט אני יכול לא לבוא יותר לבית הספר, בגלל כל הבגרויות שבאות עלי. במאי יש לי פשוט המון בגרויות ומתכונות. וזה לא ממש משמח, כי נגמר לי המלווה בתחילת מאי.גם אין לי רכב משלי, אבל זה כבר עניין אחר.
*מחר אני וחברה שלי חוגגים שלוש שבועות ביחד. ווהו! אני רק מקווה שמצב הרוח שלה יהיה מעולה, שלא כמו בדייט שלנו יום שישי האחרון, למרות שעדיין נהניתי אז.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
