| 5/2007
הרהורים על המשמעות הנסתרת של להרביץ בראש לאנשים זרים עם מקל תופים כמעט שבור
בבוקר יום חמישי, העירו אותי ב11 בבוקר. הגוף כאב, והייתי ממש עייף. הסיבה היא כי הלכתי לישון בשש בבוקר מיד אחרי הופעה.
רביעי בלילה הייתי במסיבה בסטודיו 49. במלאות שנה לליין ההופעות fiction. היה ממש כיף, ואני אפרט מה עבר עלי שם. סתם כי היה כל כך פאקינ מעולה.
יום רביעי, בשש וחצי בערב, הייתי צריך להיות ליד מכון ויצמן. יצאתי מהבית בשש ועשרה. איך לעזאזל הייתי אמור לעשות את כל המרחק הזה ב20 דקות?! התחלתי לרוץ מהבית שלי. עברתי מרחק קצר בריצה, ולאחר מכן התעייפתי, והמשכתי בהליכה. אני לא בכושר, מה 'תם רוצים? התחלתי לרוץ במקוטעין, כאשר בין לבין אני הולך את שאר המרחק. חציתי דרך השכונות מצפון לקניון. רץ והולך. הגעתי לשם בשש וחצי בול. מיובש, עייף וכואב. אמרתי שלום לאנשים, גנבתי שלוק בירה מצביהה (צביקה, אחלה בנאדם). חצי שעה מאוחר יותר, האוטובוס הגיע. זה הוציא את כל הפואנטה מלרוץ את כל המרחק הזה.
באוטובוס ישבתי לצד שלושה אנשים דמויי ערסים. הם היו שיכורים וממש מצחיקים. הלכו מכות, שרו שירים על ילדי כאפות, וכו'. היה כיף לשבת לצד שלושתם. היה גם כיף לעשות איתם פוגו יותר מאוחר.
עשרים דקות יותר מאוחר הגענו לת"א, לסטודיו 49. זה היה בשבע וחצי בערב, ועוד היה אור בחוץ. עלו כמה להקות, היו כמה הופעות, ופגשתי ידידה שלי מב"ש. נכנסתי לפוגו מלא, מה שגרם לי לחשוב על טיבו.
חפירה על משמעות הפוגו, אתם לא מוכרחים לקרוא.
פוגו זה סוג של אלימות מבוקרת ומשולחת רסן. כבר עשרות אלפי שנים האדם ידע שהוא יצור אלים, ושהאלימות הזאת לא טובה אם הוא מפנה אותה כלפי חבריו לשבט, שכן הוא וחבריו לשבט היו תלויים אחד בשני בשביל לשרוד. לכן, הרבה מאוד תרבויות המציאו טקסים ומנהגים שמטרתם לשחרר את האלימות בצורה מבוקרת, בין אם זה קרבות טיקסיים, להכאיב אחד לשני קשות בתור טקס מעבר לבגרות מילדות, וכו'. לאחר הטקסים, האנשים לא חשו צורך כלשהו להרביץ אחד לשני, ולערער את יציבות השבט. הטקסים היו ניסיון לשלוט באלימות של חברי השבט.
גם כיום אנחנו בני אדם אלימים, וישנו עדיין איסור לפגוע אחד בשני. כך שיוצא שאין לנו איך להפנות את הכעסים, הלחצים והשנאה שלנו כלפי אנשים אחרים, עד שזה יתפרץ החוצה, בד"כ כשרוצים ממש להרוג מישהו מרוב ששונאים אותו. אבל אני רוצה לדבר על פוגו, לא על האלימות בכבישים.
לפני כ30 שנה, באמצע שנות השיבעים, הלך סיד וישס, דאז, הסולן של סקס פיסטולז, להופעה. הוא הגיע מאוחר להופעה, והוא היה רחוק מהבמה. הוא רצה להתקרב לבמה, לכן התחיל לדחוף אנשים אחד על השני. הרוב הגדול של האנשים המשיכו לדחוף אחד את השני, להרביץ אחד לשני, וליצור מקום בין אחד לשני, דרכו סיד וישס עבר דרך קהל המעריצים עד שהגיע לבמה. כיום אנחנו מכירים את זה כפוגו, על שם הקפיצות של האנשים אחד על השני, שדומה שהם קופצים כמקלות פוגו.
וחברה שלי שאלה אותי בעבר, למה הפוגו טוב? סה"כ מרביצים אחד לשני וזה כואב!
זאת שאלה טובה, שאני אענה עליה כאן מעל דפי הבלוג שלי, שזה מכבר חגג 10,000 כניסות.
כמו שכבר כתבתי, הפוגו זה אלימות משולחת רסן. הוא בעצם הדרך הכי טובה לשלוט באלימות אחד כלפי השני מחוץ להופעות. אי אפשר לשנוא אדם יותר ממה שאתה שונא אותו כשאתה רוצה להרביץ לו. אתה ניכנס איתו לפוגו, מרביץ לו קשות, אתה כבר לא תשנא אותו יותר לאחר מכן. כבר היו מקרים מעולם שאנשים לאחר פוגו לחצו ידיים והתחבקו. אני הייתי אחד מהם. פוגו יוצר אחווה שכמוה נערים עד גילי לא חווים עד הצבא. זכור לי מקרה אחד, בהופעה בקולטורה, מתי שהפוגו היה אסור אז. אני ועוד אחד מת"א, שלא הכרתי עד הפוגו, סולקנו על ידי המאבטח מהמועדון. התחלנו לדבר כאילו היינו החברים טובים, כאילו שאנחנו מכירים מזה זמן רב. זאת תחושת האחווה והחברות שהפוגו מסוגל ליצור. כנסו לפוגו בהמוניכם, רק אל תישכחו להוריד תכשיטים, שעונים ומשקפיים, ולשים אותם בקופסה שחורה.
מאוחר יותר, לאחר שוויט נויז סיימו ת'הופעה, הרגשתי משהו פוגע לי בראש. לא חזק במיוחד. הסתכלתי מסביב כדי לראות מי פגע לי בראש, לא ראיתי אף אחד. הסתכלתי על הריצפה, ראיתי מקל תופים שבור שאף אחד לא לקח. אז אני לקחתי אותו. ידעתי שזה מה שפגע לי בראש. לאחר שוויט נויז ירדו מהבמה, המתופף שלהם בא להתנצל בפני. אמרתי לו שלא צריך, ושזה היה לטובה. הכתי אנשים בראש עם המקל תופים הזה. לא חזק. ורק כשהם היו מוכנים, וראו לאן המקל בא. יותר מאוחר חשבתי על הסיבה שבגינה אני מרביץ לאנשים בראש. יש יותר מסיבה אחת, ואני אפרט אותן.
1) זה כיף. עוד דרך לשחרר עצבים על אנשים פרט לפוגו, להכות אותם חלושות עם מקל בראש, כמו פיה עם מטה הקסמים שלה.
2) האנשים שנתתי להם מקל בראש היו אנשים טובים בעיקר, ונתתי להם מקל בראש רק כדי שידעו שהם טובים. כמו למשל הסולנית של אווקווד ליין. הייתה ממש טובה. קיבלה מקל בראש. היא שאלה אותי בטון של בכי, לא שהיא באמת בכתה, למה הכתי אותה? עניתי לה שזה בגלל שהיא סולנית מעולה. הכתי אחר בגלל שיש לו גם חולצה של האלבום מבול, כמו שלי יש. הכתי את הידידה שלי מספר פעמים, כי היא בהחלט ללליגה. הכתי חברים, וכמעט כל מי שראיתי.
3) כדי שאנשים ירגישו את מה שאני הרגשתי כשחטפתי את המקל הזה בראש. זה לא היה חזק, פיזרתי את זה בין אנשים רבים, אז הם לא חטפו את זה חזק כמוני.
וסתם כי אני בחור קצת דפוק מטורף ושרוט.
הבחור עם המקל זה אני, כמובן.
פרט לכך, עשיתי עוד כמה דברים בשבוע האחרון, פרט לעובדה שבקושי ראיתי את חברה שלי, אולי פעמיים שלוש.
אני והחברים מדה שליט ומיבנה התנחלנו פעמיים בגן פלדי מאחורי הקונסרבטיון. גן יפה בהחלט. פעם ראשונה זה היה ביום שני, שם הגעתי עם אח שלי במספר שעות איחור, בגלל ארוחת ערב בראשון עם הורים וחברים שלהם. הגענו לגן רק באחת בלילה, והיינו שם שלוש שעות. שם ניר, אני ואיליה התחלנו להתנהג כמטורפים. טיפסנו שם על עצי דלק, עמוד תאורה, וקיר שנאלץ לסבול את הפארקור שלנו. היה משעשע ביותר יום שני.
ביום שישי היינו קבוצה יותר גדולה, ובינהם מיכל, חברה שלי. היה אותו דבר כמו יום שני. פרט לעובדה שמיכל ואני היינו בפינה שקטה איזה שלושתרבעיי שעה, ביחד. לא אפרט מה היא ואני עשינו (בשבילכם, רק דיברנו...). בזמן הזה, דניס וחבר שלו הגיעו, וסיפרו לנו על האמונה של החבר שהיה איתו. כל דת שמטיפה לאהבה חופשית היא דת מעולה.
בין היתר עברו שם עדי ועופר, אז אמרנו להם שלום, והם שאלו איך אני מקושר לחבורה הזאת? עניתי להם במילה אחת - בינת. יותר מאוחר, חלק מהחבורה הלכו לחומוסיה ליד מכון ויצמן בשביל לטרוף קצת כי הם היו רעבים והיה להם כסף. הרבה יותר מאוחר הם חזרו לגן, והביאו לנו קצת אוכל. לא יותר מדי.
לי ולמיכל יש חודשיים היום. דיברנו על איך עבר החודש הזה לעומת החודש הראשון. הסקנו מסקנות והעברנו ביקורת. תצויין לטובה העובדה שכעת השיחות ביני לבין מיכל כבר לא נתקעות כבעבר. לא כמו הפסקה הזאת.
לאחרונה עלתה לדיון הפירומניה שלי לעומת התשוקה שלי למים. ים, בריכה, בקבוקים של ליטר וחצי, לעומת האש. אנשים שאלו אותי איך לעזאזל זה יכול להשתלב ביחד? דרשו ממני לבחור בין שני אלה. למזלי, אני לא צריך לבחור. אני אוהב את שניהם במידה שווה, וכבר הרבה זמן שלא ראיתי אש מעולה וגם לא הייתי בים או בבריכה. אני אחזור שוב על ציטוט שכבר היה בבלוג הזה בעבר:
Pyro: Noun. Practicioner of the ancient and gentle arts of burning shit down and blowing shit up.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
