| 6/2007
זה היה צפוי...
ברחתי באמצע המתכונת בספרות. אפילו לא הגשתי את שני רבעי השאלות שעשיתי.
כן כן, אני שוב משיג נכשל בספרות. מה חדש?
אני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני לא יודע כלום, ולא הייתי במצב נפשי בשביל לענות על אף שאלה. לא הייתי מרוכז בכלל, כל הזמן חשבתי על דברים אחרים. לא ידעתי בכלל איך לגשת לשאלות, לא ידעתי להסביר כלום. מה לעזאזל אומר "בא לידי ביטוי"?!
אני רוצה לכתוב כל כך הרבה, על כמה נורא זה היה. רק ישבתי שם במשך שעתיים בערך, בקושי עשיתי משהו פרט לפירכוסים. אני רוצה לכתוב, אבל לא יכול.
אין מחשבה, כשכותבים תשובה בספרות. כותבים כל מה שהמורה אמרה על הסיפור/שיר/רומן/מחזה, ואם לא, מאבדים נקודות. אין מחשבה, אין דימיון בכלל. הניתוח הספרותי עובד על פי היגיון משלו, לא היגיון שאני מסוגל להבין. קראתי את החומר, קראתי שוב את היצירה, וחשבתי לעצמי "מה? איך לעזאזל הגיעו לזה?". יש לי כמה רעיונות לגבי מה הלך שם, אבל מסתבר שזה לא מתאים למה שהשאלה רוצה.
כמו למשל בסיפור "פרנהיים" של ש"י עגנון. קראתי אתמול את הניתוח מהספר "משולחן הניתוחים הספרותיים". הכותב של הספר פישל שם בניתוח. עזבו ת'עובדה שיש בספר המון תקלדות, ושהכותב הוא מורה כבר 25 שנה. אבל להניח שפרנהיים יזם משהו? כל העניין של הסיפור הוא שפרנהיים הוא גיבור פאסיבי! כל העניין הוא שדברים נופלים עליו בלי שיזום בעצמו. אינגה נפלה עליו, התינוק נפל עליו, נפל עליו תיק (וורנר הפליל אותו במעילה בכספי החברה), נפל עליו מלחמה, נפל בשבי, נפל עליו קרל נייס, וזה עוד לפני שהסיפור עצמו התחיל! כיצד המורה הזה מעז לטעון שפרנהיים, האיש הכי לא יוזם בעולם, שיקר לאינגה לגבי קרל נייס בשביל לקחת אותה לעצמו?
והנה משהו על אינגה, כי גם היא לא יוצאת טובה במיוחד. לאינגה הזאת יש אישיות של צנון. עם מישהו שם לב לזה בכלל. בא אליה קרל נייס, אומר לה "בואי לשכב איתי" ואינגה בכזה "סבבה". אחרי כמה זמן, נופל על קרל נייס הר. ואז בא פרנהיים, לא אומר לה כלום, כי הוא לא יכול ליזום דברים, ואינגה נופלת עליו, והם מתחנתים, מולידים תינוק. ואז פרנהיים הולך למלחמה, ונופל בשבי. ואז קרל נייס הצליח להרים את ההר שנפל עליו, וחוזר לאינגה (שהיא בנתיים נשואה לפרנהיים, והוא בשבי), והוא אומר "היה כיף פעם קודמת, רוצה שוב?" ואינגה בכזה "סבבה". ואחותה של אינגה וגיסתה מאושרים מזה שהיא עם קרל נייס, ומתייחסים לפרנהיים כמו לזבל. לא שאכפת לו, כן?
זה לא שאני לא יודע ספרות, כי אני כן יודע. אני לא יודע למה אני לא מצליח לענות על השאלות. אני מקבל כזה בלאק אאוט- (קוטע באמצע)
והרי ידיעה שהגיע זה עתה - אסור להכשל בספרות. אם אני אכשל, גם אם זה המקצוע היחיד מתחת ל57, אז לא מקבלים תעודת בגרות. וזה בעצם יהרוג לי את העתיד המקצועי ש(לא ממש) תיכננתי לעצמי.
זו לא פעם ראשונה שאני לא מצליח לכתוב בספרות. קרה לי עשרות פעמים השנה, בפרט עוד לפני שהשנה התחילה, אז, באוגוסט. היה אותו מצב, בערך. לא השתנתי בעניין הזה. כבר ארבע שנים. מאז כיתה ט' הייתי גרוע בספרות, ותיעבתי את זה קשות.
אממ... מועד ב', מישהו?
ולחדשות אחרות -
הורדתי את הזקן שלי, אחרי קרוב לשנה שהוא היה שם, צמוד לסנטרי. לארבעתם. יש תמונות, אבל ברובן רואים אותי חצי ערום, אז אני לא אעלה לבלוג את התמונות. וגם כי כל תמונה שוקלת בערך כמו שיר קצר. וגם כי יש הרבה מאוד תמונות.
הערב יש אזכרה של סבתא שלי. היא נפטרה לפני מלא זמן, ולכן זה יותר כמו מפגש משפחתי, של כל הבני דודים, דודים ואחיינים. וכמובן, גם בני זוג. אז החלטתי שאני אביא את מיכל לשם. נראה איך היא תסתדר עם הצד היותר תימני של המשפחה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
