|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מוות, כל כך הרבה מוות...
טנק זה מפלצת מלחמה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את המפלצת הזאת, אבל יש לי יראת כבוד אליה. הטנק זה מכונה שהורגת ופוגעת, ולא תהסס גם לפגוע באלה שמשתמשים בה.
אני טירון בחטיבת ההכשרה של השיריון, חטיבה 460. שניים מהחטיבה שלי כבר הספיקו לההרג מהמחזור שלי - טירון מגדוד ההכשרה של מרכבה 2 עוד לפני המקצועות, וטירון אחר שמת רק לפני שבוע בגלל תאונה במהלך אימונים (הוא היה טען שנמחץ לו הראש על ידי החלק הפנימי של התותח בצריח, בזמן שבחנו אותו בתור טען). קראתי כתבה עליו שהוא ביקש שאם יקרה לו משהו, אז שחבר שלו ינגן לו שיר שהוא נורא אוהב על הקבר שלו. זה גרם לי לחשוב "מה יקרה אם..." ומה אני רוצה אם יקרה... זה. החלטתי שכמוהו, אני גם רוצה שיר שינוגן על הקבר שלי. ג'ני, לטיפולך. אני רוצה שאתם תנגנו את undeniable sacrifice בזמן ההלוויה שלי. נוסף על כך, בסמוך למועד ההלוויה, אני רוצה שתהיה הופעה של סטון פלייר. ההופעה הכי מעולה שתעשו, כי במותי אני אצווה עליכם לעשות חיים. תכתבו את זה גם על הפלייר שיהיה להופעה "הופעה לזכרו של טוראי/רב"ט/סמל/סמ"ר/סג"מ/סגן/סרן/רס"ן/..../רא"ל יגל גמליאל, שבמותו ציווה עלינו לעשות חיים".
זה לא שאני אובדני או משהו, זה פשוט שאני לוחם בצה"ל... מוות זה משהו שאני אצטרך להתמודד איתו, ואני מקווה מאוד שלא עם שלי. זה רק למקרה ו... אני מקווה שזה לא יצטרך לקרות בכלל...
ובנימה אופטימית יותר, סיכום זריז של השבוע האחרון והשבוע הקרוב!
שבוע אחרון הייתי בהגנ"ש בעיר בשם עלי, נמצאת בבנימין. הגנתי על שכונה בשם פלגי מים. שכונה בעלת אופי דתי, ורובם שם קצינים. היינו רק ארבעה, בלי מפקד רשמי (אחד הוסמך להיות מפקד ע"י המ"מ רק בשביל ההגנ"ש ובשביל שיוכל לפרוק לנו נשקים). היה כיף, עבר מהר, וטוב שהיה!
ד"א, יצאתי גם חמשוש. איך שהגעתי הבייתה, יצאתי עם אח שלי ועם חבר טוב שלו להופעה של קיובן B וביר 7. אני ממש השתוללתי שם וממש נהנתי, למרות שבתכלס היה יכול להיות קצת יותר גרוע אם הייתי מתנהג כרגיל בהופעות.
שבוע הבא יהיה שבוע קצת יותר קשה מהרגיל. דבר ראשון, אנחנו נצטרך להסיע את הטנקים מסיירים לשיזפון. דבר שני, יש מסע כומתה ברמת הגולן ביום חמישי, בלי הורים... דבר שלישי, התנדבתי לסגור צוות שמירה את כל החמשוש המזויין הזה, אז אני יוצא לרגילה רק ביום ראשון ולא ביום חמישי... אנחנו באמת לא הרבה במחלקה, קצת יותר מרבע פטוריסטים שלא שומרים, וחצי מהמחלקה היו צריכים להתנדב להשאר צוותי שמירה במספר מועדים שונים. אין לי ממש ברירה אלא להשאר צוות שמירה. טוב, לא נורא.
| |
זה היה צפוי...
ברחתי באמצע המתכונת בספרות. אפילו לא הגשתי את שני רבעי השאלות שעשיתי.
כן כן, אני שוב משיג נכשל בספרות. מה חדש?
אני לא מסוגל להתמודד עם זה. אני לא יודע כלום, ולא הייתי במצב נפשי בשביל לענות על אף שאלה. לא הייתי מרוכז בכלל, כל הזמן חשבתי על דברים אחרים. לא ידעתי בכלל איך לגשת לשאלות, לא ידעתי להסביר כלום. מה לעזאזל אומר "בא לידי ביטוי"?!
אני רוצה לכתוב כל כך הרבה, על כמה נורא זה היה. רק ישבתי שם במשך שעתיים בערך, בקושי עשיתי משהו פרט לפירכוסים. אני רוצה לכתוב, אבל לא יכול.
אין מחשבה, כשכותבים תשובה בספרות. כותבים כל מה שהמורה אמרה על הסיפור/שיר/רומן/מחזה, ואם לא, מאבדים נקודות. אין מחשבה, אין דימיון בכלל. הניתוח הספרותי עובד על פי היגיון משלו, לא היגיון שאני מסוגל להבין. קראתי את החומר, קראתי שוב את היצירה, וחשבתי לעצמי "מה? איך לעזאזל הגיעו לזה?". יש לי כמה רעיונות לגבי מה הלך שם, אבל מסתבר שזה לא מתאים למה שהשאלה רוצה.
כמו למשל בסיפור "פרנהיים" של ש"י עגנון. קראתי אתמול את הניתוח מהספר "משולחן הניתוחים הספרותיים". הכותב של הספר פישל שם בניתוח. עזבו ת'עובדה שיש בספר המון תקלדות, ושהכותב הוא מורה כבר 25 שנה. אבל להניח שפרנהיים יזם משהו? כל העניין של הסיפור הוא שפרנהיים הוא גיבור פאסיבי! כל העניין הוא שדברים נופלים עליו בלי שיזום בעצמו. אינגה נפלה עליו, התינוק נפל עליו, נפל עליו תיק (וורנר הפליל אותו במעילה בכספי החברה), נפל עליו מלחמה, נפל בשבי, נפל עליו קרל נייס, וזה עוד לפני שהסיפור עצמו התחיל! כיצד המורה הזה מעז לטעון שפרנהיים, האיש הכי לא יוזם בעולם, שיקר לאינגה לגבי קרל נייס בשביל לקחת אותה לעצמו?
והנה משהו על אינגה, כי גם היא לא יוצאת טובה במיוחד. לאינגה הזאת יש אישיות של צנון. עם מישהו שם לב לזה בכלל. בא אליה קרל נייס, אומר לה "בואי לשכב איתי" ואינגה בכזה "סבבה". אחרי כמה זמן, נופל על קרל נייס הר. ואז בא פרנהיים, לא אומר לה כלום, כי הוא לא יכול ליזום דברים, ואינגה נופלת עליו, והם מתחנתים, מולידים תינוק. ואז פרנהיים הולך למלחמה, ונופל בשבי. ואז קרל נייס הצליח להרים את ההר שנפל עליו, וחוזר לאינגה (שהיא בנתיים נשואה לפרנהיים, והוא בשבי), והוא אומר "היה כיף פעם קודמת, רוצה שוב?" ואינגה בכזה "סבבה". ואחותה של אינגה וגיסתה מאושרים מזה שהיא עם קרל נייס, ומתייחסים לפרנהיים כמו לזבל. לא שאכפת לו, כן?
זה לא שאני לא יודע ספרות, כי אני כן יודע. אני לא יודע למה אני לא מצליח לענות על השאלות. אני מקבל כזה בלאק אאוט- (קוטע באמצע)
והרי ידיעה שהגיע זה עתה - אסור להכשל בספרות. אם אני אכשל, גם אם זה המקצוע היחיד מתחת ל57, אז לא מקבלים תעודת בגרות. וזה בעצם יהרוג לי את העתיד המקצועי ש(לא ממש) תיכננתי לעצמי.
זו לא פעם ראשונה שאני לא מצליח לכתוב בספרות. קרה לי עשרות פעמים השנה, בפרט עוד לפני שהשנה התחילה, אז, באוגוסט. היה אותו מצב, בערך. לא השתנתי בעניין הזה. כבר ארבע שנים. מאז כיתה ט' הייתי גרוע בספרות, ותיעבתי את זה קשות.
אממ... מועד ב', מישהו?
ולחדשות אחרות -
הורדתי את הזקן שלי, אחרי קרוב לשנה שהוא היה שם, צמוד לסנטרי. לארבעתם. יש תמונות, אבל ברובן רואים אותי חצי ערום, אז אני לא אעלה לבלוג את התמונות. וגם כי כל תמונה שוקלת בערך כמו שיר קצר. וגם כי יש הרבה מאוד תמונות.
הערב יש אזכרה של סבתא שלי. היא נפטרה לפני מלא זמן, ולכן זה יותר כמו מפגש משפחתי, של כל הבני דודים, דודים ואחיינים. וכמובן, גם בני זוג. אז החלטתי שאני אביא את מיכל לשם. נראה איך היא תסתדר עם הצד היותר תימני של המשפחה.
| |
דוכאתי, באופן בינוני.
אני מתקשר לשרון
"היי יגל!"
"היי שרון, אתה נשמע... הממ... מתנשף..."
"אני באמצע סקס!"
~אני מתחיל להרגיש קצת לא בנוח~
"תהנה"
"לא, סתם, אני באמצע משחק טניס"
~חש הקלה~
זו הייתה התחלת השיחה ביני לבין דן שרון, AKA "שרון". אח"כ הוא הודיע לי קבל עם וטלפון, שהוא בסוף לא הולך להופעה של Useless ID, ושני בים ואי אפשר לתפוס אותה, אז כנראה שגם היא לא תסע להופעה...
בעסה, אין לי איך לנסוע לת"א, כי אני לא לוקח מונית שירות לבד.
גם בינת הנחיתה עלי את ההודעה המרה שאין לה מקום בהסעה שלה לי, כי כל שאר המשפחה שלה גם באים איתה לת"א.
שבת בערב, הופעה של יוסלס איידי עוד שעה ועשר דקות, הופעה של אורפנד לנד עוד שעה ו40 דקות, ואני תקוע ברחובות, בבית. :-(
מצטער שי, אני באמת מצטער.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
