|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
על השמירות ועל המטבחים נגיד תודה למרץ 08 צעירים!
סיפרתי שלפני כחצי שנה הגעתי לפלוגה מבצעית - ונוס אימפריה של גדוד 74. מאז עברתי הרבה, החל מאימון אביב שהיה נעים מאוד, עזה שהיה חם מאוד (לדפוק פינים ב40 מעלות בשמש הקופחת זה לא הכי כיף בעולם...), קו שקד שהיה מעצבן מאוד, למרות כל הקטעים המצחיקים שקצרה היריעה מלתאר בחלק זה של הפוסט, הקבלה של נוב' 07 לפלוגה (צעירים חארות!) ואימון חורף ברמת הגולן, אנחנו עכשיו עומדים לקבל לשורותינו את מרץ 08 (כמו השיר בפלוגה - על השמירות ועל המטבחים נגיד תודה, למרץ 08 צעירים!). הסיבה שלא עדכנתי הרבה היא כי חטפתי הרבה שבתות וריתוקים, לרוב בגלל שבירות שמירה, ופעם אחת בגלל מכות עם צעיר חרא. סיבה אחר היא כי את כל הזמן הפנוי שלי בסופי שבוע, העדפתי לבלות עם חברה שלי ועם שאר החבר'ה שלי. אז כן, הזנחתי קשות את הבלוג, אבל זה לא ביג פאקינ דיל. עכשיו, כשאני עומד להפסיק לטחון צעירות, אני יכול להסתכל אחורה ולהגיד "ברוך שפטרנו! נשבר הזין!" למרות שהיה כיף, והיה צחוקים, אבל אין דבר יותר משביז מאשר להמשיך את היום בשעתיים ממה שיעד לך הגורל (או במקרה זה, החנת"ק), במיוחד אם זה עם ווסט ובעמידה אינסופית. אבל זהו, עוד שניה וחצי זה נגמר. פליטי פלוגות ההכשרה יגיעו לפלוגות המבצעיות, יקָלטו אצלינו, ויקְלטו כמה שזה משביז שרק חצי פלוגה טוחנת צעירות. קו שקד היה תחינה אחושרמוטה. בין המשימות שעשינו היה מחסום 12 וחצי שעות ביום (כולל שעתיים מנוחה באמצע), סיורים של שמונה שעות כל אחד, שמירות בכל זמן שאפשר, מטבחים עם טבחים שכל הזמן מקללים ומתייחסים לתורנים כמו חרא ועוד כל מיני שקרים כמו לנקות את הקירות. אז מה אם סתמתי במטבח תעלת ביוב אחת, ביג פאקינ דיל! ניקינו את זה, והמים המשיכו לזרום. אני עדיין שומע את קריאות ה"סתום בלאט" של אלכס הזה, את העצבים בקולו של יוסי הצעיר חרא הזה. כולה מרץ 08 וכבר תופס תחת. שזה נראה לי סימן לצעירים חארות מאוד, שהם תופסים תחת. זה ממש מעצבן. שיטחנו ויסתמו ת'פה הצעיר שלהם. היה צחוקים בקו שקד. לא קשה כשיש מחסום, כמה סיורים ועמדה מבודדת. הערבים במחסום היו שוקיסטים, או לפחות העמידו פנים שהם לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם, הילדים היו טיפשים עד לתחילת שנת הלימודים (בזמן לימודים מותר להם לעבור חופשי בשביל בתי הספר שלהם, בזמן חופשות, ע"פ הנהלים הנוקשים של המחסום), הכבשים היו מפלצתיות, ואפילו העברנו T55 אחד. המ"מ שלי יצא הרבה פעמים שוקיסט, אז צחקתי עליו. אוג' 05, ואני קורא לו צעיר ושוקיסט.בשיחת סיכום קו יצאתי עליו ועל המפקדים שלו (אלה ששייכים לו, לא אלה שמפקדים עליו, אבל גם עליהם היה לי מה להגיד). אבל אני בטוח שהם רק ילמדו מזה, הוא ראה שהיה לי הרבה מאוד לקחים אליו שאפשר לעבוד איתם. אבל עכשיו נגמר הקו, והגענו חזרה לטנקים, ואיתם עבודה על הטנקים, ואימון בטנקים, וטנקים וטנקים וטנקים. אני יודע שזה ממש לא נראה ככה, אבל באמת שאני מעדיף עבודה על הטנקים מאשר לחזור לקו שקד, או לכל קו חי"ר אחר... העדפתי להיות בעזה. היה שם הרבה יותר נחמד מאשר בשקד. היה הרבה יותר אקשן. מהתא נהג לא רואים כמעט כלום, אבל בכל זאת. התגעגעתי לעבודות בטנקים. טפ"שים, טל"תים, ועוד כל מיני ראשי תיבות שלא אומרים כלום. המחלקה שלי הורכבה מהרבה מאוד צעירים, אפילו בצוות הוותיק במחלקה היה הרבה מאוד צעירים, וחנת"ק אחד. אבל כולם אחלה גברים. מת עליהם אחד אחד! (ד"א, חנת"ק זה הבנאדם שמארגן את הרשימות שמירה וחלוקת הצעירים לעבודות. לפעמים בגלל מחסור בצעירים אז הם עזרו גם) בראש השנה המ"פ שלח למשפחות לוחמי הפלוגה כרטיס שנה טובה מושקע. רק חבל ששלנו נהרס בגשם ובקושי מבינים ממנו משהו. גם במסדר יציאה מנהול חג אחרי ראש השנה, בגלל שלא היה צעירים והיה צריך לשטוף את כל הפלוגה, אז כולם, כולל סגל המפקדים וכולל המ"פ עזרו לקרצף ולנקות את הפלוגה. אפילו הוותיקים שנחשבים עציצים (כלומר חבר'ה שגם אם ישלמו להם לא יעבדו) עזרו לנקות את הפלוגה. ובגלל מחסור במגבים אז יצא שאני והצעיר השני כמעט ולא ניקינו.
בלי קשר יצא לי עכשיו לראות את הסטטיסטיקות שלי. מסתבר שגם בלי לעדכן אני עדיין מושך מבקר. אחד. זה בטח אותו אדם שבא לבקר, לראות אם אני מעדכן. אז תודה לך על ההתעניינות, אבל אם כבר אני מעדכן, אז זה רק בסופי שבוע. וגם זה רק לעיתים נדירות. אז מסתבר שאת הרבה אנשים מעניין הספר משולחן הניתוחים הסיפרותיים, וגם מסתבר שיש בבלוג שלי סרטוני פורנו, וכנראה שגם ביוטוב יש פורנו, אחרת קשה לי להאמין למה אנשים מחפשים את זה דווקא שם. אתם יודעים ש ליז ווישס היא קרובת משפחה שלי? גם אני לא, כי אין שום סיבה אחרת למה שאנשים יחפשו אותה דווקא בבלוג שלי. וכנראה שהבלוג שלי הוא המקום שבו מקבלים תשובות לשאלות על ישרא, כי מישהו לא מצליח להוסיף סרטון, ומאמין שכאן הוא ימצא תשובה. שיהיה לך בהצלחה עם זה, אבל לא כאן. הנה משהו מקורי - כנראה שמישהו ממש לא אוהב פטישים כמו לסביות, פריקיות, או סקס, אז הוא חיפש פורנו משעמם.אני לא מפיק פורנו, אני בטח שלא מפרסם אותו כאן, ואם כן, אז הפורנו שלי לא היה משעמם בכלל. אני בכלל נעלב אישית מזה שמצאו בכלל משהו בפורנו משעמם. אני לא כותב תוכנות לפיענוח צפנים, גם לא למדתי במגמת מחול בקציר, ושוב, לא במאי פורנו, רק מכור לזה. חודש מאי כנראה היה החודש הכי מעניין בבלוג, עם לא פחות מ78 כניסות בחודש. אני רוצה להגיד "מעליב", אבל זה אפילו לא מסוגל לגעת בקצה של התחושה שלי עכשיו. אולי משפיל. טוב, אבל בקטנה. כל הזין...
ביום שני הקרוב אני ומיכל נחגוג ביחד שנה ושבעה חודשים של אהבה ללא גבולות. היו לנו הרבה מאוד בעיות וויכוחים וצרות (ואפילו פרידה של שבוע, אבל זה רק אמר שדיברנו הרבה פחות בפלאפון), אבל אני בכל זאת אוהב אותך וחושב ומאמין שאת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, גם אם לפעמים אני לא מסוגל להתמודד איתך. זה המחיר שלך, והאהבה שלך שווה את זה. לי ולמיכל היה מאוד קשה כל התקופה שחטפתי שבתות (כשהאחרונה שבהם הייתה לפני כשבועיים). למרות התקופות הארוכות האלה שלא הייתי בבית, עדיין היא חיכתה לי, וציפתה לבואי. לפעמים אפילו באה לבקר אותי (עם ההורים שלי, אבל בכל זאת). אני מקווה שעכשיו, בוותיקות שלי, עם תנאים יותר טובים, אנחנו נוכל לפתוח דף חדש, ולקוות שיהיה טוב יותר. | |
כאפות, מכות, וזורקים
אז, עכשיו אני בפלוגת (משפחת) ונוס אימפריה, גדוד 74 של חטיבה 188. כשרק הגעתי לפלוגה, כל החטיבה הייתה באימון אביב ברמת הגולן. הנופים היו עוצרי נשימה, מלאים בירוק... עד שהטנקים של הפלוגה שלנו הגיעו. ואז, החום וההרס שלטו. שלא לדבר על כך שרק הזחלים בעצמם גורמים להרס ניכר, אלא גם כל הירי. רק שיהיה לכם מושג כמה הרבה ירו, אני אגיד שהאמר"ל שלי בטנק פשוט נכבה לשתי שניות באמצע הלילה מרוב אור של התחמושת שנורתה.
וזה עוד היה בתקופת האימון. שישה שבועות של קריעת תחת, וכיף חיים לא נורמלי. למרות שחטפתי שבת מהחנת"ק ועוד שבת מהמ"מ, אז יצא שסגרתי פעמיים רצוף 21. עשיתי הכל, החל מרמת המסלול צוות ועד רמת הגדוד, שהסתערנו על מטרות מונפצות כאלה ואחרות. בהתחלה, לא היה לצוות שלי טנק. אז עשינו טיפולים על טנקים אחרים. לאחר מכן הצוות שלנו קיבל טנק משלו, ואז המפקד שלי חטף שבת, החליף שבתות עם מט"ק אחר (בפורים) ובשבת הזאת הוא נפצע קשות, והושבת למשך חודשיים. אז לצוות שלי גם לא היה מפקד, אז סונג'רנו קשות, ובקושי היינו מסיימים טיפולים שטותיים כאלה ואחרים בטנק... צוותנו למט"קים אחרים, וותיקים פחות או יותר.
לילה אחד, הלכנו לישון. הכל פחות או יותר כרגיל. שעה מאוחר יותר, המ"פ שלנו הקפיץ אותנו ואמר לנו שאנחנו יורדים לעזה, ואנחנו צריכים להכין את הטנקים. באותו רגע, חשתי פחד. לא פחד מטורף ומשתק, אבל פחד אמיתי. אותו ערב, ציוותו אותנו למפקד חדש. קצת צעיר (טוב, מאוד צעיר. הוא רק מחזור אחד מעלי), נפל מבה"ד 1, אבל לקח פיקוד. בחודש שיצא לי לעבוד איתו, הכרתי מפקד צהוב שלא הכי כיף לי לעבוד איתו. למרות שכן הורדנו קיר של בית עם תותח במבצע אחד, וזה פשוט פרק ממנו את כל המתח. המ"פ צורח עליו בקשר, והוא צוחק לו בקשר! קטעים עם סטפנוביץ' הזה...
מספיק לחפור על המפקד שלי, בא לי לדבר קצת על המ"מ שלי. הוא החטיף לי שבת, הוא העלה אותי למשפט מול המ"פ, וכל זה בגלל שאני לא יודע לשמור. ומבחינה יותר חיובית - הוא אחלה גבר. בשיחת פתיחה הוא אמר לי שהוא קודם כל חבר, ורק אח"כ אבל לא פחות חשוב מכך, מפקד. יש לו נטיה לזרוק, להתחיל עם צ'וצ'ות (בחורות יפות כלשונו), ובכלל לדבר בנדב"ר או בפודים. והוא גם פנוי ומחפש בחורה. כמו שהוא אומר "חבר זה לא קיר, נעים להכיר צחי קלגרון - פטיש אויר". אני חייב להזהיר שהוא גם צעיר. הוא הקצין הראשון בצה"ל שעשה את הקורס קצינים בגיל 6. הוא נראה כמו ילד, למרות שהוא בן 21. הוא גם כאפות, אז בכלל מומלץ לשמור על מרחק ממנו.
סתם, נו... הוא באמת אחלה בנאדם.
אז מה עוד יש לי לספר? הנפצות מבית היוצר מנפיצחי...
הולכים הרבה מאוד מכות בצחוק בפלוגה. לרוב זה כיף לראות את זה. אבל יש גאוניות מסויימת כששני קצינים הולכים מכות, ואחד מהם פשוט מגלגל את השני כמו איזה לאפה או משהו...
אתמול בערב חוליונר ותיק ודי נמוך איתגר אותי - לתת מכות למכונאי מרכבה גבוה רוסי ומוצק, או לחטוף מכות ממנו. אחרי היסוסים רבים, הגעתי למסקנה המתבקשת - צריך להרביץ לחוליונר הוותיק! זה היה כיף... למרות שהוא אח"כ גם קיפל אותי לשתיים, אבל לא נורא.
ולנושא אחר לגמרי - לי למיכל היה לפני מספר שבועות ריב נורא מכוער על זה שאני לא רומנטי מספיק. אני מקווה להשתפר עכשיו עם מחווה חביבה שאני מארגן לה עכשיו.
| |
מוות, כל כך הרבה מוות...
טנק זה מפלצת מלחמה. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את המפלצת הזאת, אבל יש לי יראת כבוד אליה. הטנק זה מכונה שהורגת ופוגעת, ולא תהסס גם לפגוע באלה שמשתמשים בה.
אני טירון בחטיבת ההכשרה של השיריון, חטיבה 460. שניים מהחטיבה שלי כבר הספיקו לההרג מהמחזור שלי - טירון מגדוד ההכשרה של מרכבה 2 עוד לפני המקצועות, וטירון אחר שמת רק לפני שבוע בגלל תאונה במהלך אימונים (הוא היה טען שנמחץ לו הראש על ידי החלק הפנימי של התותח בצריח, בזמן שבחנו אותו בתור טען). קראתי כתבה עליו שהוא ביקש שאם יקרה לו משהו, אז שחבר שלו ינגן לו שיר שהוא נורא אוהב על הקבר שלו. זה גרם לי לחשוב "מה יקרה אם..." ומה אני רוצה אם יקרה... זה. החלטתי שכמוהו, אני גם רוצה שיר שינוגן על הקבר שלי. ג'ני, לטיפולך. אני רוצה שאתם תנגנו את undeniable sacrifice בזמן ההלוויה שלי. נוסף על כך, בסמוך למועד ההלוויה, אני רוצה שתהיה הופעה של סטון פלייר. ההופעה הכי מעולה שתעשו, כי במותי אני אצווה עליכם לעשות חיים. תכתבו את זה גם על הפלייר שיהיה להופעה "הופעה לזכרו של טוראי/רב"ט/סמל/סמ"ר/סג"מ/סגן/סרן/רס"ן/..../רא"ל יגל גמליאל, שבמותו ציווה עלינו לעשות חיים".
זה לא שאני אובדני או משהו, זה פשוט שאני לוחם בצה"ל... מוות זה משהו שאני אצטרך להתמודד איתו, ואני מקווה מאוד שלא עם שלי. זה רק למקרה ו... אני מקווה שזה לא יצטרך לקרות בכלל...
ובנימה אופטימית יותר, סיכום זריז של השבוע האחרון והשבוע הקרוב!
שבוע אחרון הייתי בהגנ"ש בעיר בשם עלי, נמצאת בבנימין. הגנתי על שכונה בשם פלגי מים. שכונה בעלת אופי דתי, ורובם שם קצינים. היינו רק ארבעה, בלי מפקד רשמי (אחד הוסמך להיות מפקד ע"י המ"מ רק בשביל ההגנ"ש ובשביל שיוכל לפרוק לנו נשקים). היה כיף, עבר מהר, וטוב שהיה!
ד"א, יצאתי גם חמשוש. איך שהגעתי הבייתה, יצאתי עם אח שלי ועם חבר טוב שלו להופעה של קיובן B וביר 7. אני ממש השתוללתי שם וממש נהנתי, למרות שבתכלס היה יכול להיות קצת יותר גרוע אם הייתי מתנהג כרגיל בהופעות.
שבוע הבא יהיה שבוע קצת יותר קשה מהרגיל. דבר ראשון, אנחנו נצטרך להסיע את הטנקים מסיירים לשיזפון. דבר שני, יש מסע כומתה ברמת הגולן ביום חמישי, בלי הורים... דבר שלישי, התנדבתי לסגור צוות שמירה את כל החמשוש המזויין הזה, אז אני יוצא לרגילה רק ביום ראשון ולא ביום חמישי... אנחנו באמת לא הרבה במחלקה, קצת יותר מרבע פטוריסטים שלא שומרים, וחצי מהמחלקה היו צריכים להתנדב להשאר צוותי שמירה במספר מועדים שונים. אין לי ממש ברירה אלא להשאר צוות שמירה. טוב, לא נורא.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
