| 10/2008
 אמילי וששת הגמדים (פוסט ארוך ותמונה)
כותרת אלטרנטיבית - איפה דופי
אמילי מתעוררת בבוקר והמילים הראשונות שהיא צועקת לנו מהמיטה "מכשפה נותנת תפוח שלגיה!"
(היא מדברת די ברור אבל זה בשפה שלה. כלומר, זה בטוח המילים האלו, אבל אין סיכוי שאני אצליח לכתוב אותן בצורה שלה, טוב נו - אולי כן, אם ממש הייתי רוצה...)
(בתמונה "ממדים ככה חיבוק" והציפורניים שלה אפילו גזורות באופן ייצוגי)
לאמילי יש את שבעת הגמדים, יותר נכון שישה - דופי נעדר, סליפי כרגע באוטו בתוך דגם הסוכה שהכינו בגן.
קנינו אותם ממש מזמן (עוד לפני שהיתה בתכנון), היא אוהבת להתקלח איתם וקוראת להם ממדים (ממד ביחיד). בנוסף יש גם גמד אחד ענק (אוקסימורון), גראפמי שיתאים למצבי הרוח של אבאל'ה :P - יום אחד כשגררה את גראמפי הגדול לסלון וקראה לו ממד, אבאל'ה העיר לה שזה בעייתי לקרוא ממד למישהו שיותר גבוה ממך...
במקום ללמד אותה מילים שימושיות (שהגן יהיה אחראי לזה), אמילי לומדת עכשיו (גם) את שמות הגמדים: דוק, גראמפי, הפי, סליפי, סניזי, אחד ששכחתי ו... דאבה - הוא דווקא הכי רזה, היא החליטה משום מה לקרוא לו ככה ואנחנו משתפים פעולה, להודיע לדיסני שהם קוראים לו בטעות באשפול?
(חידה לקוראים (בעיקר לשלגיה מהבית) - איך קוראים לגמד החסר?)
אחרי שאמילי סידרה אותם יפה אחד אחרי השני ברכבת, רציתי שתראה את הגמדים שלה בלייב ושמתי לה סרטון ביו-טוב של השיר שהם שרים בחזרה מהמכרה (הם לא אמורים להיות ממש עייפים?) ואבאל'ה שם לב שהם אומרים שהם לא יודעים למה הם אוספים את כל האבנים היקרות (שהם מוצאים כבר מסותתות והכל).
ואז הבנו שאפשר להראות לה את כל הסרט, למרות שאנחנו צרכני טלויזיה כבדים ("פטמת הזכוכית" לפי הארלן אליסון) והיא תמיד דולקת, עדיין לא קרה (ואני גאה בעצמנו על זה) שהושבנו אותה מול הטלויזיה לראות דברים.
שמנו לה את הסרט (באורך מלא!) וההתרגשות היתה גדולה, אמילי לקחה את הבובה המתאימה לגמד על המסך ואמרה "דומה, דוק" וכו
נורא הפריע לי ששלגיה שנזרקה מהארמון שלה על ידי אמה החורגת, מגיעה לבית של אנשים שהיא לא מכירה ו... מתחילה לנקות ! (שלגיה, את מוזמנת לבקר אצלנו מתי שבא לך, את אפילו לא חייבת להתקשר להודיע קודם)
הסברתי לאמילי קווי עלילה כלליים - ממדים, מכשפה, תפוח, לישון (אח, לישון!), נסיך, סוס לבן וחברים טובים (אבאל'ה צוחק על הגרסא הזו שלי לחיו באושר ואושר).
הקטעים החביבים עליה, כשהממדים רודפים אחרי המכשפה והיא נופלת מהצוק "בום, טראאאחחח!" וכשה"מכשפה נותנת תפוח שלגיה".
אמילי גם קיבלה לקרוא מספרית הגן את היפיפיה הנרדמת (מדי שבוע הם מביאים ספר אחר). בשני הסיפורים, משום מה, רואים שינה טובה ועמוקה כקללה, שזה דבר שאני מתקשה להבין כרגע... בתחילת הספר כשהמכשפה קללה את התינוקת, אמילי צעקה על הספר "תתת פאפפה" Tetet Fafefa (שקט מכשפה!)
אני לא רואה את עצמי כפמינסטית לוחמנית, אבל איפשהו מפריע לי שאמילי לומדת עכשיו שהנסיכות ישנות עד שמגיע הנסיך.
בתמונה הבאה אמילי, בעוד שיחזור של הגן, משכיבה את הממדים לישון ומכסה אותם במגבונים. נראה כאילו הם נפלו חלל במלחמת הגמדים הגדולה...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: