משחקים באבא ואמא

מתי ואיך אתם נחים?

אני רצינית.

נגמר לי הכוח.

אני מרגישה שאני לא נחה אף פעם, אני פשוט מותשת.

אני קמה כל יום מוקדם עד מוקדם מאוד (05:30-06:30), עובדת ועובדת עוד (שלושה ימים בשבוע, משמרות כפולות ואין מי שיחליף אותי ובניהן ואחריהן עוד עבודה כעצמאית). 

יום ועוד יום, גם שבתות וחגים (יוצא שחופשות של אחרים הן ימי עבודה בשבילי)

יש יום בשבוע ש*תיאורטית* אני לא אמורה לעבוד בו, אבל ביום המסכן הזה אני צריכה להספיק את כל מה שאני לא מצליחה לעשות בשאר ימי השבוע.

אתמול שתי חברות באו לבקר, הן הגיעו אמרו שאני נראית נורא [ :( ! ] ושלחו אותי למקלחת ולישון שעה כשהן ישגיחו על אמילי.

הייתי יותר עייפה ממרגישה מלוכלכת והתעלפתי על המיטה, התעוררתי למעלה משעתיים מאוחר מדי ומצאתי את אמילי ישנה בסלון. הן לא רצו להעיר אותי ויצאו.

זה היה כל כך מאכזב, הרגשה כזאת מחורבנת. עד שהגיעו אלי החברות ואני ישנתי.

אווווווףףףףףףף!!!! 

בכיתי, אני זקוקה לזמן שפיות עם חברות יותר מאשר לשינה :(

וגם שילמנו על תנומת הצהריים של אמילי בזה שנשארה ערה עד כמעט שתיים לפנות בוקר.

נמאס לי לאסוף טלאים של שינה, שעה פה חצי שעה שם, שינה לא רגועה של אם אני לא אתעורר בזמן למקום הבא שאני צריכה להיות בו, ויוצא שאני מתעוררת יותר עייפה ממה שהייתי קודם.

הייתי צריכה לסרב לישון ולהתעקש להיות איתן, אבל הייתי כל כך גמורה.

ואם אתם שואלים איפה אבאל'ה, אז גם הוא עובד (גם מהבית), המון. לילות ובעצם כל הזמן (ונמצא עם אמילי כשאני לא כאן). 

עובד על יותר מדי פרוייקטים שאני כבר לא עוקבת מה הוא עושה.

מדי פעם הוא נעלם לי ליומיים-שלושה עבודה בחו"ל מה שמכניס אותי למצב השרדות שלוקח לי כמה ימים להתאושש ממנו (אם בכלל).

בעעעע.

השבתות מאכזבים בהתמדה.

זקוקה לקצת חופש.

:/

איכס. יצא לי פוסט ממש מדכא.

תזכורת לעצמי, מבעד לעייפות שבסך הכל יש לי המון המון דברים טובים

אמילי ואבאל'ה, עבודות שאני אוהבת (וטוב שיש הרבה עבודה), רק אם הייתי נחה מספיק הייתי גם נהנת מהכל...