התחלתי לכתוב פוסט על שבוע שעבר, אבל זה היה ארוך ומעייף כמעט כמו השבוע עצמו, אז נחסוך לכולם (ולי) את עוגמת הנפש ונעדכן כאן רק דברים שקשורים להריון.
ביום רביעי בצהריים הייתי אצל הגניקולוגית, זו הפעם הראשונה שהלכתי לבדיקה לבד, בלי הוא שהיה חייב להתייצב בעבודה. חיכיתי המון זמן בתור (הוזמנו כמה אנשים לאותה השעה) וכנשנכנסתי נראה היה שהרופאה הופתעה שאני סוגרת אחרי את הדלת בלי שהוא יכנס.
קצת דאגתי כשהרגשתי את פו"ץ גבוה אבל היא בסדר הקטנה - הטוסיק למעלה והראש למטה (עוד לא ירדה לי הבטן) - כמו שצריך.
ביום חמישי בבוקר נסענו לאיכילוב לפגישה עם מיילדת - מן סיכום של הקורס הכנה ללידה שבו אנחנו אומרים מה אנחנו מצפים מהלידה.
לדעתי הדבר הכי חשוב בפגישה הזו היה הטופס שקיבלנו בו אפשר לרשום מה אנחנו רוצים ולא רוצים. דברים שצריך שישימו לב אליהם ולא בטוח שבכל הבלאגן נזכור להגיד להם. המיילדת צחקה עלי ואמרה שמותר יהיה לי לדבר בזמן הלידה... כי היה לי חשוב לרשום הכל בטופס הזה.
היא קצת נבהלה לראות כמה עבה קלסר ההריון שלי - שמרכז בתוכו את כל בדיקות דם ואתם כבר יודעים שיש הרבה מהן (כל חודש), סיכומי ביקור אצל המטולוגית, קבלות וכל מה שקשור אפילו בעקיפין להריון מרוכז שם - אז ניקח איתנו את הקלסר (יהיה בתיק אם נצטרך ממנו משהו) אבל בכניסה לחדר לידה ניתן להם את הטופס הזה (שכל הפסקה הזו והבאה עוסקות בו) את החוברת מעקב הריון של טיפת חלב (גם הגיקולוגית ממלאת שם פרטים אחרי כל ביקור) תוצאות בדיקות הדם האחרונה והערכת משקל אחרונה.
רשמנו בטופס שעקרונית אני סומכת על הצוות שעבר קצת יותר לידות ממני - או כמו שנרשם בטופס "בהתאם לצורך".
אני חושבת ושיש לנו אינטרס משותף שהיא תצא והכל יהיה בסדר - אז אם הם חושבים שצריך נראה לי שאני מסכימה - לפני כל הליך הם אמורים לוודא איתי שלא שיניתי את דעתי.
חשוב שידעו:
שאני אלרגית לתרופות ומשככי כאבים שיחשבו פעמיים לפני שהם מזריקים לי דברים.
שיש לי טלסמיה מיינור אז שלא יתרגשו מההמוגלובין הנמוך שלי ובכלל שעכשיו זה יותר גבוה ממה שהיה לפני ההריון.
שאנחנו רוצים לשמור דם טבורי אז צריך לחתוך את חבל הטבור מיד (יש כאלה שמבקשות לחכות עד שיפסיק לפעום - אני לא בטוחה עד כמה זה בריא).
שננסה בלי אפידורל והבאנו איתנו מכשיר טנס.
יום חמישי בלילה היה קשה מאוד - היה יום ארוך והייתי מאוד מאוד עייפה - מותשת לחלוטין. אבל לא הצלחתי להרדם - הבטן גבוהה ומפריעה לי לא הצלחתי למצוא זווית נוחה, ואפילו קשה להתהפך מצד לצד, זה היה כל כך מתסכל. הפרעתי לו לישון.
ביום שישי קמנו מוקדם בבוקר (לא הספקתי לבריכה כמו שרציתי :( ) ונסענו לאירוע בעבודה שלו. הורדתי אותו בעבודה (הם צריכים להכין את המקום) והמשכתי למרכז ת"א לפגוש חברות שלא ראיתי כבר כמה זמן - הסתובבנו קצת, בחרתי צבע לוילון לחדר של פו"ץ החברה הכריזה (מזמן) שהיא תתפור לה וילון מתנה, עם כיסים והכל :) אבל לא טרחנו למדוד את החלון קודם אז לא ממש יכולנו לקנות דברים.
משם נסעתי חזרה לעבודה שלו, בקושי הספקתי להגיע בזמן, היה עמוס ומתיש אבל שווה ביותר (מי שקורא בבלוג השני יודע במה מדובר). בערך בשעה חמש הבנתי שלא אכלתי בכלל והשגתי לי סנדוויץ שטרפתי תוך שניות. בדרך הבייתה הזמנו פיצה, אכלתי ולישון (הצלחתי להרדם יחסית מהר).
עכשיו כשהשבוע הארוך והעמוס הזה נגמר הוא מאשר לי ללדת (הוא ביקש שאתאפק).
יש לפו"ץ אישור יציאה.
אם אני נעלמת לכם יכול להיות שזה לא בגלל שילדתי אלא כי אני בכלא אחרי שרצחתי את הקש ששאל "מה עוד לא ילדת?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: