את ספייק הדינוזאור קיבלנו מתנה ליומולדת אפס שלה, לקראת גיל שלושה חודשים, כשהתחילה לתפוס דברים בידיים ולהתעניין בהם נתנו לה אותו (חלקכם (לי) בטח חשב שהתכוונתי לספייק הזה).
ספייק הוא עוד אחד מהצעצועים ההתפתחותיים שגורמים לך להרגיש הורה רע אם אין לך כזה, יש משהו מרגיע בצעצוע התפתחותי שאפשר להיות בטוחים שעבר את כל מבחני הטעימה ומה שזה לא יהיה ובטוח מכל הבחינות למשחק לילדים.
הצעצועים האלה מתגאים בגירויים לכל החושים:
גירוי ויזואלי שזה אומר אפשר להסתכל עליו, גם החתולים שלנו הם גירוי ויזואלי, גם הפיצה שאכלתי... ספייק צבעוני - נראה כאילו עיוור צבעים אומו דאג לזה, שילוב של ירוק עם פסים בכתום, אדום וסגול.
גירוי לחוש המישוש עם מרקמים כמו פרווה (גם לחתולים יש), קורדרוי (חשוב שילדים ילמדו לזהות קורדרוי) ונראה שהזנב, הקשקשים על הגב, הבטן והרלגיים שלו ממולאים בניילון והוא לא היחיד, זה אופנתי להוסיף את זה לצעצועים בימינו.
גירוי לחוש השופינג - משום מה הוא מחזיק ביד תיק לקניות עם כדורים קטנים צבעוניים בפנים.
כגירוי לחוש השמיעה הוא מצפצף ואני מצטטת את התווית שלו "! i can squeak" התגובה הראשונית שלי הייתה Good for you ציני, לחצנו עליו בכל מיני מקומות בגוף והוא שתק, חשבנו שהספייק שלנו אילם ולא היה לי כוח להחליף אותו אז השלמנו עם הנכות שלו, היינו אומרים עליו
I can squeak! But i won't...
עד שבא אח של אבאל'ה ולחץ לו על האף הספייק צפצף ואנחנו שוב הרגשנו מטופשים.
כמו רוב הצעצועים גם את ספייק אפשר לתלות על האוניברסיטת רחם שזה מצויין (את החתולים אי אפשר - בעצם, אם ממש רוצים...) כי ככה הוא לא נופל ומתרחק ממנה כשהיא עוזבת אותו.
תראו כמה שהיא מרוכזת :) (ההנגיומה בצד השני) 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: