| |
משחקים באבא ואמא
בלוג חד-נושאי לפניך. פתחנו את הבלוג בתחילת ההריון הראשון ונשארנו מאז. שנינו כותבים כאן בעיקר על הבנות אמילי ואיווה (פעם היה לנו עוד בלוג בסביבה). |
| 4/2007
אמילי ואבא - יום שלם ביחד
שבוע שעבר, אמא'לה מצאה את עצמה יום שלם מחוץ לבית. היא עבדה בבוקר, למדה בערב ולאחר העבודה הלכה ליום הולדת של חברה.
בכל יום אחר כזה אמילי הולכת להוריי או להוריה של אמאל'ה אבל, מאחר ואנחנו מנסים לשמור על שעות השינה שלה ולא רצינו לשבש אותם, הוחלט שאמילי תשאר איתי באותו היום.
הכנתי את עצמי נפשית לכך שזה לא יהיה יום בו אוכל לעבוד, אלמלא יום קודם לכן לא הייתי סובל מבזבוז זמן בקנה מידה קולוסולי היה לי וודאי קל יותר אבל היום שלפני היום שלי עם אמילי היה אסוני ולכן אין טעם לחשוב מה היה אילו.
מה שמשנה הוא שהיום עם אמילי היה מגניב ביותר.
היום התחיל ב-9 בבוקר. אמילי הייתה ערה וקראה לי מהחדר. מצאתי אותה משחקת במיטה. לקחתי אותה משם והנחתי אותה בסלון, שם היא השתעשעה עם שלל חבריה הפרוותיים (שאינם חתולים). חצי שעה לאחר מכן היא אכלה והיא הייתה ממש רגועה, עד כדי כך שמצאתי זמן לעבוד קצת בתרגום של כמה מאמרים.
אבל לפני שעבדתי היה צורך לצאת לקניות. הרכבתי את העגלה של אמילי עם הטיולון (שעד כה היה בארון והמתין לכך שהיא תגדל לגיל חצי שנה) וירדנו למטה.
הלכנו למכולת ומשם לירקן ואפילו לסידורים בדואר ובבנק. אמילי הייתה רגועה להפליא ודי מסוקרנת ממה שקרה סביבה.
כשהגענו הבייתה הצלחתי לשבור לה חלק מהעגלה בניסיום להרים את העגלה כשאמילי בתוכה ושקיות הקניות גם כן. לשמחתי זה חלק קטן וחסר חשיבות אבל עדיין מרגיז.
אמילי אכלה טוב באותו יום, ממש טוב. לא נשאר כלום במקרר והיינו צריכים לעשות שימוש ברזרבות.
לרוע המזל אמא הגיעה מיד אחרי שהאכלנו והיא לא יכלה להניק, למרות שהיא מאוד אוהבת וגם ניסתה (אמילי אפשרה לה להאכיל אותה לשתי דקות של לצאת ידי חובה).
אחרי שאמא יצאה שוב שחקנו, ורקדנו. היא הייתה עדיין רגועה אז הספקתי להמשיך לעבוד, אבל אחרי הצהריים היא הופכת להיות תלותית מעט ואז הפסקתי לעבוד ובמקום התחלתי לצפות בסדרה שאחי הביא לי - "הצילו" עם אחד השחקנים האהובים עלי - דניס לירי. זו סדרה טובה, על קבוצת כבאים, אחרי 11.9 (אבל בלי להתמקד יותר מידי בטראומות או באירוע). במרכז העלילה טומי, כבאי אירי גרוש שמתמודד עם אהבתו לאשתו, הילדים, העבודה והעובדה שהוא רואה את חברו הטוב ביותר אותו הוא איבד באסון התאומים. אני בפרק השישי עכשיו ונהנה מכל פרק ולשמחתי יש שלוש עונות לסדרה הזו - הידד, כמה שיותר דניס לירי ככה יותר טוב. האיש הזה היה צריך לשחק את קונסטנטין, הוא בהיר שיער ומנוול (כמו הדמות המקורית שלא ממש נראית כמו קיאנו).
בערב, בעזרת בקבוק ועייפות, אמילי הלכה לישון.
אמא חזרה, אחרי שיצאה לפני סוף הסרט שראו היא וחברותיה במסיבת יום ההולדת (המבוך של פאן, אז כולם להיות בשקט ולא לגלות לה כלום), הגעגועים הכריעו אותה.
אתמול אמנם לא היינו כל היום לבד אלא רק בבוקר. אבל אחרי הצהריים כשאמא הייתה פה, לקחנו את הטיולון והלכנו לחברינו היקר כדי שאמאל'ה תוכל לישון בלי הפרעה (היא הצליחה לאיזה שעתיים וחצי). היתרון שבהליכה לחבר?
אחד - יש זמן לשמוע קצת ספרים מוקראים באיפוד
שתיים - לחבר יש אמא שחולה על אמילי אז כשהגעתי היא הייתה כמעט כל הזמן איתה.
וזהו זה. היה לנו כיף והיום אמילי חוגגת חצי שנה מחוץ לבטן של אמאל'ה, הידד!!!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: