משחקים באבא ואמא

שלד של פוסט.

יש רגעים (בד"כ אחרי שישנתי קצת) שבהם אני מאוד מרוצה מעצמנו, על כמה שאמילי חייכנית וכיפית, שאני עדיין מניקה, שמחה על זה שיש לי את אבאל'ה שעוזר לי, שאני מצליחה ללמוד קצת ולעבוד קצת ובכלל.

ויש רגעים (בעיקר כשאני עייפה) שבהם אני מרגישה חנוקה, שתיכף אני קורסת, שאנחנו לא מספיקים כלום, שאני מעמיסה על עצמי יותר מדי ושלכולם יותר קל ממני, כי התינוק שלהם במשפחתון ויש להם המון זמן לעשות כל מה שהם רוצים.

שמחה לכתוב שרוב הזמן אני ברגעים החיוביים וגם כשלא בפנים אני יודעת שזה זמני ושהכל טוב.