משחקים באבא ואמא

אבאל'ה יצא הבוקר להורים שלו וחטף את אמילי כדי שאוכל לנוח קצת (היה עוד שבוע משוגע).

ישנתי עד שתיים (הלכנו לישון רק בסביבות ארבע לפנות בוקר).

אכלתי קצת, שאבתי קצת, צפיתי בקצת טלויזיה, נרגעתי הרבה, סידרתי את החומר והתחלתי ללמוד למבחן גדול שמתקרב אלי בצעדי ענק.

מעייף אותי להשגיח כל הזמן ואני רוצה קצת זמן לבד, להרגע, לדעת שאני יכולה לעצום רגע את העיניים ואף אחת לא תכניס לפה משהו שהיא לא אמורה (מאיפה היא משיגה דברים? אנחנו כל הזמן אוספים הכל!) ועכשיו כשסופסוף יש לי קצת זמן לעצמי אני לא ממש יודעת מה לעשות איתו.

אני מסתכלת על השטיח והיא לא כאן (בוהה בתמונה שלה מהפוסט הקודם), הוא לא בפינת המחשב שלו ואני כל כך מתגעגעת אליהם.

אם זה לא היה הבלוג שלי והייתי קוראת את הפוסט הזה הייתי חושבת:

מה, היא לא יכולה להיות כמה שעות בלעדיהם...

איזה בזבוז! אם היו נותנים לי זמן לעצמי יש מיליון דברים שהייתי רוצה לעשות.

(סכיזופרניה למתחילים)