אמילי ישנה* יכולה לישון שעתיים באמצע היום. אלא אם אני שם איתה. להלן החוקים:
ביום שבו אני עובדת משמרת בוקר (קמה* אמורה לקום ב-06:00) היא תמשיך לישון אחרי שיצאתי ותישן את תנומת הצהריים שלה עד שאחזור מהעבודה, כך שתקבל את פני העייפות בעירנות מירבית.
היה ויצאתי ללימודים או משמרת ערב בעבודה, אמילי תלחם בשינה ותרדם בשנייה שאני אמורה לצאת, היא גם שומרת לעצמה את הזכות לישון פעם נוספת עד שאחזור, כדי שתוכל להמשיך איתי עד הכי מאוחר שאפשר.
אם בעבר יום רביעי היה היום הקשה שלי, היום היחיד שבו יצאתי מהבית לעבודה - איך שגלגל מסתובב לו ועכשיו יום רביעי זה היום ה"פנוי" שלי (מעבודה ולימודים), יום שבו אני איתה כל היום, הייתם חושבים שלפחות אצליח ללכוד את תנומת הצהריים החמקמקה שלה ולישון איתה, אז זהו - שלא. בימים שאני כל היום איתה, היא לא ישנה לאורך כל היום...
ניקח את זה בתור מחמאה שכשאני בסביבה היא לא רוצה לאבד זמן איכות איתי (מי שקורא את זה יכול לחשוב בטעות שאנחנו בקושי מתראות), יכול להיות שהזמן בלעדי, אצל ההורים שלי או שלו, עם הנסיעות והכל, מעייפים (גם) אותה יותר.
ולעדכונים שוטפים (שווה פוסטים בנפרד)
אמילי רוקדת, היא משמיעה לעצמה מוסיקה משולחן הפעילות שלה (או מדקסטר) רוקדת עם כל הגוף ושרה לפי הקצב בחמידות! (אולי נעלה את הסרטון ליו-טוב)
אמילי עומדת, כן, כן. בלי להשען על כלום, נכון שזה לכמה שניות, אבל עדיין זה מרגש ביותר. גילינו את זה בטעות כשהעמדתי אותה ועזבתי בהנחה שתשב כמו תמיד והיא פשוט נשארה עומדת - נפלה לנו הלסת ואז עברנו לחיוך גדול ומרוגש.
היא גם למדה איך לרדת מהספה - להסתובב מישיבה אל הבטן ולהחליק. בהחלט עדיף על צלילה אל השטיח ראש קדימה.
משהו מציק לאמילי וכבר כמה ימים שהיא ישנה מעט, אפילו בהשוואה למעט הרגיל שלה ומתעוררת יותר פעמים בלילה. בהתחלה חשבנו שאולי זו הבטן שמציקה לה בגלל המוצקים שאכלה (אורז ריזוטו), היא גם קצת מריירת (בד"כ היא בכלל לא מהפולטים והמריירים) אז אולי יכול להיות שמדובר גם בשיניים? (בת תשעה חודשים ו-19 ימים עם אפס שיניים) אבל לא נראה שכואב לה אז אנחנו בסדר עם זה.
זה התינוק הרוקד מאלי מקביל, לא?
*אם מעצבן אתכם שאני מוחקת מילים עם פס ככה, תגידו.
* אם מעצבן אתכם שאני שמה כוכביות ככה*, תגידו - יותר לידע כללי, כי אני דווקא מתחילה לחבב את המחיקות והכוכביות האלה, זה התחיל בסוגריים בכל מקום ועכשיו אי אפשר לעצור אותי!