ושוב,כל כך מתגעגעת
שוב חושבת,נזכרת ומשחזרת הכל.
המבטים,החיבוקים,הנשיקות הסוחפות..נגיעות שנוגעות-לא נוגעות.
סופרת את השניות בלעדייך,מרגישה כאילו עבר כבר נצח.
כן,הייתי עם אחרים,לא אשקר ואגיד שלא,
אהבתי אחרים ונקשרתי,אתה יודע את זה,היית שם.
אבל זה לא היה אותו הדבר.
ואתה שכבר כתבתי עלייך פוסט שלם,לא יוצא לי מהראש.
כמה אהבה הייתה בנינו..
אני כל כך רוצה להגיד לך ולתאר את כל מה שהרגשתי ומרגישה,אך ללא הצלחה.
כל יום מנסה לחשוב איך אפשר לתאר במילים את האהבה שלי אלייך,אבל לצערי זה קשה מידי.
אני כל כך רוצה לחבק אותך שוב,להרגיש את חום גופך על שלי,לראות אותך צוחק וסוחף אותי ביחד עם הצחוק שלך.
אתה זוכר שישנו אצל אבא שלך?וידענו שאנחנו הולכים להיפרד,ובכית?יצאת למרפסת ואמרת לי לא לבוא..אחרי כמה דקות יצאתי אחרייך וראיתי אותך בוכה.לא ידעתי מה לעשות,לא ידעתי איך להגיב.חיבקתי אותך ואתה חיבקת אותי חזק כל כך.לא היית מוכן להגיד לי מה קרה והבטחת שתגלה לי כשניפרד.שניפרדנו אמרת לי שזה היה בגלל שיהיה לך קשה בלעדיי והעדפת להוציא את הכל ולגמור את זה יפה.נכון?היה לך קשה בלעדיי?עדיין קשה לך בלעדיי?
הכל עבר,הכל נגמר.
ואני עדיין פגועה.כבר פחות האמת.
זה הסוף
כל כך מבולבלת..
ועכשיו אתה פגוע,והפעם לא ממני.כל כך רוצה לעזור,לעשות אותך מאושר עם הבנאדם שאתה אוהב..
אז נכון,בגידה זה כואב.אבל היא טעתה והיא מודה בזה..גם אתה לא תמיד צדיק.
וכמו שאמרתי לך כבר בבלוג שלך,שווה לך להפסיד שוב את אהבת חייך?
מאמי שלי,זה לא דבר שמוצאים כל יום ומי כמוך יודע..
צריך לדעת לסלוח לפעמים....
פופס
מקווה שאתה קורא את זה=]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
