חלום יעקב

אני חושב שיש מה להתריע על המצב הנפיץ במדינה הקשור לפערי חברה, מרכז ופריפריה

והאופן שהנושא מטופל על גבי המדיות השונות (כתבי עת חברתיים טלויזיה וגם האינטרנט)

אני סבור ישנם כמה מסואבים מאנשיה הותיקים של הארץ שחיים כמו בבועה, אינם מתנהגים באופן משתף

ולא ניחנו בלב גדול כמו של שלומי שבת, לדוגמה.

הם חיים בביתם את חייהם המנותקים. הבועתיים, לא עוסקים בתיקונים חברתיים אל מול העשוקים

מכל סוג (עולים או אנשי פריפריה או עניים או קרבנות טרור). הם לא שייכים לשום עדה. הם פשוט מסואבים.

אחרי הקדמה זאת אגיד שאני מניח שיש הרבה פערים חברתיים בין פריפריה למרכז והם המוקד.

העלבות עדתיות או זעקות שבר במדיות, פרסומות וסרטים הם אולי רק סיפטום מסוכן הנובע ממצוקת יחיד

או קבוצה. מה שעשו לדמות של עמיר פרץ בבית קולנוע בירושלים הוא עדות מצמררת לכמה אפשר בקלות לזלזל בנפש

של אדם אחר יקר וחשוב על ידי בני עוולה. אני מודה מכאן למי שהעלתה את הנושא מול התקשורת.

http://reshet.tv/News_n/heb/news/Domestic/internal/articlenews,13216/

מי שיסע לברלין וישב באכסניית נוער יראה שם סטודנט ערבי, סיני, ואמריקאי והם

יושבים יחד ואף אחד לא חושב מאיפה בא חברו. זה בגלל שהם כולם לומדים ומטיילים בעולם. בארץ זה שונה. יש

פערים גדולים והסכנה היא בקישור שעושים אנשים בין זה לבין הבדלי העדות. התרגום של הבעייה מסוציואקונומי

או בטחוני לעדתי היא לב הסכנה. גם סטטיסטית הדברים אינם בהכרח קשורים וזה מסוכן שהדברים ילבשו  גוונים

עדתיים.

לסיכום: אחרי שהפערים יעלמו לא יהיה כלל קשר בין פערים ועדות. יש לחתור לשוויון מול הגזענות, בתור התחלה

הייתי רושם בגוגל 'עמיר פרץ פסל גזעני/גזענות' אולי זה יתחיל את השינוי.