אלף לילה ולילה...

דיכאון קר וציני נחת עליי...אין כח לחייך . אין כח לנשום.

זקוקה למשהו ח-ד-ש...למשהו לא מוכר, למשהו שיזרים את האדרינלין בדם שלי..

ואם לא משהו חדש..אז שיפור מיני רציני ביותר במה שיש.

ביום שבת בעקבות ריב גדול וחרמנות גדולה יותר מצאתי את אצמי ביער.

פרסנו בגדים והתיישבנו עליהם..דיברנו, עישננו..התנשקנו..

הרצון עלה ... והבגדים ירדו.

הוא ירד על בירכיו וירד לי..זה הייה נהדר.

הלשון שלו מהירה כמו שאני אוהבת והאצבעות גורמות לי להאנח שוב ושוב.

ואז הגיעה הרגע..

הוא הפשיל את מכנסיו , ירדתי לו מעט והוא נכנס לתוכי.

- כמה שאני אוהבת את ההרגשה הזאת-

העולם סביבי כאילו נעלם, רק אני והוא...על מצע היער, מוקפים בסלעים מעיני העולם.

ואז...שמענו קולות.... בחורים ..פרות...והעולם חזר וסחרר אותי.

נאלצנו לעבור למקום אחר...

במקום החדש הוא ירד לי שוב , נשכבתי על בטני והוא חדר אלי..

בהתחלה לאט...ואז מהר יותר וחזק יותר..

הרגשתי מסוחררת .. מנותקת מהכל.. מתקשה לנשום..

והוא גמר בתוכי..כשרק הקונדום מפריד בינינו..גמרתי אחריו ..ובגללו.

אחרי כמה רגעים .. הבנתי שאני רוצה עוד.

שבוע של געגועים לא מוחקים ככה סתם...

הוא ירד לי שוב...כמעט שראיתי כוכבים ..

אחרי שהכל נגמר..ישבנו ואני התלבשתי...

הבחנתי בבחור ,רועה, שישב בין השיחים כמה מטרים מאיתנו וצפה.

מיותר להגיד שאני בטוחה שהוא ראה הכל מאז שעברנו למקום החדש...אבל משום מה ..זה לא מתריד אותי ^ ^

סיכום: אני אוהבת את היער, ונהנת ממך. הלוואי שהיינו עושים את זה לעיתים קרובות יותר.