עולם חדש מופלא

יום שלישי, הינו היום המכריע. היום בו תיקבע גורל העיר ירושלים. רוצה גם להשפיע? תבואי להפגנה נגד התוכנית! הסעות יצאו גם מחיפה ותל אביב (לפרטים מצורף הטלפונים). בנוסף אתן מוזמנות גם לבקר במאהל המחאה, באותו מקום. למי שהזמן מוקדם מדי, מוזמנת לעשות לילה במאהל ביום שני. אין כמו לקום בבוקר ביקיצה טבעית מאור השמש!

באם אינכן יכולות להגיע, אשמח אם תכתבו על זה בבלוג שלכן, ותשלחו את ההזמנה במייל לכמה שיותר אנשים.

ההזמנה כמובן מופנית לגברים ונשים כאחד.

אני מניח שלא רבים האנשים בעולם, ובטח לא בארץ שמחליטים להקים מאהל מחאה. רצה הגורל, ואני הייתי אחד מהם. מטרתו של המאהל הינה כפולה – יצירת לחץ ישיר על משרד הפנים, והמועצה הארצית לתכנון ובנייה לדחות את תכנית ספדי ולקדם את האלטרנטיבות הנכונות לבנייה בעיר, ובנוסף ליצור מרכז שליטה לכל הפעילות של מגמה ירוקה בנושא, בין אם דרך הלובי, ובין אם בהסברה, ובין אם בארגון הפגנות ופעולות ישירות נוספות.

ההחלטה להקים את המאהל והביצוע היו מהירים מאוד. ביום שני, 25 בספטמבר החלטנו על הקמת המאהל, ותוך יומיים, ברביעי בבוקר, הוא כבר היה מוכן. ההכרזה על המאהל באה בעיתוי מצויין – יום שלישי, בהפגנה מול ביתו של ראש הממשלה, ולאחריה בכנס "ימי תשובה" של הקואליציה לשימור הרי ירושלים. שני האירועים היו מצויינים, וזכו לסיקור תקשורתי רב.

כאמור, ביום רביעי יצאנו לדרכנו בשש בבוקר, כדי להקים את המאהל. אני וגלעד מור, פעיל נוסף, שלומד באוניברסיטה העברית. האוהל הוקם, השלטים הונפו ונתלו, וגם האריה, סמלה של ירושלים, אשר נקבר מתחת לבטון, הוצג במאהל. בערב כבר הגיע רם בלניקוב, מנכ"ל משרד הפנים, והתעניין על מה אנחנו עושים. דיברנו איתו מספר דקות, והוא ביקש חומר נוסף. לאחר מכן סמדר - ידידה טובה ופעילה נמרצת,  החליטה לערוך את מסיבת יום הולדתה במאהל. מעולם לא עשיתי מסיבה במאהל מחאה, והיה בזה בחלט משהו שונה. לשמחתי הגיעו חברים רבים, ובאמת היה כיף.

למחרת חילקנו עלוני הסברה לכל עובדי משרד הפנים, מול דלת הכניסה למשרד. הדבר הטוב ביותר שמפגינים (מול כל גוף שהוא) יכולים לעשות, זה להוביל את המחאה פנימה, לתוך הגוף שנגדו אתה מפגין. כך שאם אנחנו לא יכולים להיכנס למשרד, אז לפחות כל עובדי המשרד ידעו למה אנחנו שמה, ועל מה אנחנו מוחים.

 באותו הבוקר אף מסרנו מכתבים למנכ"ל המשרד ולשר – רוני בראון, בבקשה להיפגש עימו. לצערנו עדיין לא קיבלנו תשובה, ואחרי החג נבדוק את הנושא.

גלעד מור, לפני מסירת המכתבים

ביום שישי החלטנו, שמשום שהמשרד לא עובד בשבת, ולא ביום כיפור, עדיף שנחזור אחרי יום כיפור, שהרי מי שאנחנו פונים אליו לא נמצא שם, וחבל לגמור לנו את האנרגיות כל כך מהר.

חזרנו ביום שלישי לפנות בוקר. רצינו שהמאהל יהיה מוכן כפי שפירקנו אותו כבר בשבע בבוקר, והצלחנו במשימה.

  האריה קבור מתחת לבטון

הזמן: יום חמישי, 28 בספטמבר 2006, שעה 23:00. המקום: מאהל המחאה.

אני יושב, מחכה לגלעד שיצא מהפקקים בתאונת השרשת בצפון (שוב, המשטרה קיבלה דיווח על רכב שנוסע בפראות, אבל שוב, בטלפון השבור השוטרים חיפשו את הרכב הלא נכון, ולאחר זמן קצר, הרכב גרם לתאונת שרשרת. 6 מכוניות, כמה פצועים, פקקי ענק), קורא ספר ליד האוהל. בכביש עוברת מכונית משטרה עם קוז'אקים דלוקים. אני מתפלל שהם לא יבואו אלי (לא שאני מפחד, אלא שפשוט נמאס לי שבאה משטרה פעמיים ביום, ושואלת אותי מי אני ומה אני עושה. אני גם לא מבין למה זה נופל דווקא כשאני שמה...). המשטרה עוברת, אני נרגע. אחרי 10 שניות אני רואה שהמשטרה עשתה פרסה, וחוזרת לכיווני. אני אומר לעצמי, טוב, הנה עוד שוטר. נראה מה הם ירצו עכשיו. יורד השוטר מהאוטו, עם פנס גדול דלוק, וככה זה היה. תחשבו שאתם קוראים קטע במחזה של חנוך לוין:

שוטר בודק את השלטים עם הפנס. מתחיל לקרוא. אני חושב בליבי אולי אני אדבר איתו, אסביר לו, אבל ויתרתי. אם הוא לא פונה אלי, אני לא אפנה אליו. יש לו פה, ועיניים. שישתמש בהם לבד.

שוטר: "תעודת זהות בבקשה."

אני (מוציא תעודת זהות): "בבקשה" (נותן לו את התעודה).

אחרי שנייה, חשבתי לעצמי, מדוע הוא מבקש ממני תעודת זהות? החלטתי לבדוק האם הוא יגיד לי זאת...

אני: "למה אתה מבקש ממני תעודת זהות"?

שוטר: "חובת כל אזרח לשאת תעודת זהות מגיל 16, וזכותי לבקש זאת ממך, וחובתך לתת לי לראות אותה, האם אינך יודע את החוק?"

אני: "זה ברור, את החוק אני יודע. אבל אני שואל למה אתה מבקש ממני לראות את התעודה, מה הסיבה?"

שוטר: "כי זו זכותי!"

אני: "אני לא חולק על זכותך. (מצביע על קבוצת אנשים שהולכת לידינו על המדרכה) למה מהם אתה לא מבקש? למה אתה מבקש לראות תעודה ממני, ולא מהם למשל?"

שוטר (מצביע על התג שם שלו): "זה השם שלי, ואם אתה רוצה אתה יכול להתלונן!"

אני: "אבל אני לא רוצה להתלונן עליך, אני רוצה לדעת מדוע אתה מבקש ממני תעודת זהות!"

שוטר: "כי זו זכותי!"

אני: (אחרי שהתייאשתי מלקבל תשובה עניינית, ופחות רובוקופית): "בסדר". 

שוטר: "יש מישהו באוהל?"

אני: "לא, אני לבד פה"

השוטר פותח את רוכסן האוהל, ובודק במשך 20 שניות את תכולת האוהל. יוצא מן האוהל, ניגש לניידת, ובודק את רישומי התעודה במסוף המשטרתי של הניידת. האם יש לי רישום פלילי? השוטר חוזר, בודק שוב את השלטים עם הפנס, בודק שוב את תכולת האוהל, לא מוצא כלום (הפתעה!), וניגש אלי.

שוטר: "איפה אתה גר?"

אני: "בירושלים"

שוטר: איפה בירושלים?

אני: "בארמון הנציב"

שוטר (מחזיר לי את התעודה): "שיהיה לך לילה טוב"

אני: "שיהיה גם לכם לילה טוב"

שוטר: "תודה, מותק"

השוטר חוזר לניידת, ונוסע ליעד לא ידוע.

הדיאלוג אמנם לא הוקלט, אך הוא חקוק עמוק עמוק בתוך הזיכרון. את הפרשנות תעשו בעצמכם.

המפכ"ל משה קראדי.

למצולם יש קשר לדברים שנאמרו בפוסט

מנהלות: המאהל יצא לחופשה ביום כיפור, ועם גשר מיום שישי אחר הצהריים. חוזרים בכוחות מחודשים, מאורגנים הרבה יותר, ועם שפע פעילויות ביום שלישי לפנות בוקר. המשך שבת שלום.

עדכוני הלמו: עו"ד בועז גוטמן, הגיש עתירה לבית משפט, בבקשה  (PDF) להחזיר את הציוד שנתפס. הטענה: צו החיפוש של המשטרה היה (שוב) לא חוקי, והמשטרה הוליכה שולל את השופטים. מקור: רוטר

מצורפת ההודעה לעיתונות, לאחריה כמה דברים אישיים:

הודעה לעיתונות

אולמרט מחלק את ירושלים לבעלי ההון  

לא לתוכנית ספדי- מחאה על התוכנית לבנייה בהרי ירושלים.

היום, יום שלישי ה- 26.9.06 בשעה 16:30 תתקיים הפגנה מול בית ראש הממשלה, בצמוד לכיכר פריז. על ידי  פעילי מגמה ירוקה, אנשי הקואליציה לשימור הרי ירושלים ותושבי העיר, במחאה על קידום התוכנית על ידי אולמרט בעת כהונתו כראש עיר .

אולמרט מעדיף את האינטרסים של בעלי ההון והיזמים על חשבון הרס השטחים הפתוחים בהרי ירושלים. במהלך ההפגנה יערכו הפעילים מייצג קבורה של האריה – סמלה של ירושלים, חלוקה של כסף לאנשים וקריאה לביטול תוכנית ספדי- לבנייה בהרי ירושלים. ההפגנה תסתים בצעדה לכיוון מרכז בגין (ליד הסינמטק), שם יתקיים בשעה 17:30 כנס של הקואליציה לשימור הרי ירושלים.

התכנית עומדת בפני הכרעה של  המועצה הארצית לתכנון ובניה  ב -17.10.06 .

פעילי מגמה ירוקה מקימים מאהל מחאה, ממחר (רביעי), 27.9.06 מול משרד הפנים בירושלים (ליד משרד ראש הממשלה,מתחת לגן הורדים) על מנת לשכנע את חברי המועצה הארצית לקבל החלטה אמיצה ולדחות את התוכנית שתהרוס את עתיד העיר ירושלים והערים סביב לה.

לא נסכים שתתקבל החלטה שתיטיב עם בעלי ההון והיזמים, ותהרוס את העיר וסביבתה.

האירועים האחרונים הינם חלק ממאבק ממושך שגרף תהודה ציבורית נרחבת, איסוף של למעלה מ-20,000 התנגדויות, קבלת "אות הגלובוס השחור" ליזמי התוכנית (אות הגנאי של הארגונים הסביבתיים הניתן על ידי ארגון "חיים וסביבה") משמרות מחאה והפגנות רבות.

רקע: תוכנית ספדי מתפרסת על שטח של 25 קמ"ר (רבע משטחה של ירושלים כיום) וכוללת בתוכה בניה של כ- 20,000 יחידות דיור באתרים מרכזיים: הר חרת, רכס לבן אורה ועמינדב ואזורים רגישים נוספים. בתוכנית כלולה סלילה של רשת כבישים, מנהרות וגשרים בממדי ענק.

ביצוע התוכנית יפגע פגיעה אנושה בעיר ירושלים ויביא להידרדרות מצבו של מרכז העיר ופגיעה בשכונות הקיימות ובתושביהן. כמו כן יפגע בריאות הירוקות של ירושלים, באתרי טיול ונופש מרכזיים כמו איזור הסטף וב"ריאות ירוקות שכונתיות". ההשקעה המאסיבית בפיתוח האזורים הכלולים בתוכנית המרוחקים ממרכז העיר ההיסטורי תביא כאמור להידרדרות במצבו של מרכז העיר ולפגיעה בשכונות הקיימות ובתושביהן.

מומחים מכל התחומים (גיאולוגיה, הידרולוגיה, סביבה, בריאות כלכלה ותכנון עירוני) הצביעו על הבעיות הרבות שייווצרו כתוצאה מיישום התוכנית אולם טענותיהם נותרו בלא התייחסות רצינית של יזמי התוכנית. דוח עתודות קרקע לבנייה בתוך העיר הצביע נמרצות על  פוטנציאל הבניה הקיים בתחומיה וגילה כי ניתן לבנות כ-110,000 יחידות דיור חדשות בתוך תחומי העיר, לפני שיהיה צורך להתפרש מעבר לגבולותיה הנוכחיים!

לפרטים נוספים/תיאום הגעה לאירוע:  

עידן דורפמן, דוברות מגמה ירוקה

0542006716, [email protected]

גלעד מור, מנהיג מאהל המחאה

052-8915803, [email protected]

מגמה ירוקה - ארגון סטודנטים למען איכות הסביבה הארגון מבוסס על אלפי סטודנטים מתנדבים הפרוסים בתשעה עשר תאים בקמפוסים ברחבי הארץ, מתל חי בצפון ועד מכון הערבה בדרום. מגמה ירוקה פועלת במגוון דרכים לקדם נושאים סביבתיים החל מפעילות ישירה והפגנות, דרך פעילות פרלמנטרית, ברמה הארצית והמוניציפלית, ועד לפיתוח מעורבות קהילתית וחינוך הדורות הבאים לערכים סביבתיים.

מגמה ירוקה הנה ארגון א-פוליטי הנתמך ע"י תורמים בארץ ובחו"ל.

מגמה ירוקה, רח' השפלה 3 תל-אביב, טל: 03-6388671, פקס: 03-5374302

site: www.green.org.il                                 email: [email protected]

 טוב, דומני שזו ההודעה לעיתונות השלישית שאני מפרסם פה, אבל זו החשובה מכולם. כבר כתבתי על זה בעבר, אבל זה הרבה יותר גדול. לא כל יום אני מכריז על מאהל מחאה. המון עבודה על תקשורת, המון לוגיסטיקה ותיאומים.

הבלוג יתרכז בסיפורים ממאהל המחאה ומהמאבק, תמונות, וידאו וכו'. אני מקווה לפרסם עדכונים פעמיים שלוש בשבוע, אבל קחו בחשבון שתגובותיי יהיו איטיות יותר...

אתם מוזמנים לבקר ולתמוך בי ובתושבי ירושלים. גם ירושלמים - לבקר, ומי שגר מחוץ ירושלים - יש לכם מקום לישון. זה הרי מאהל...