| 5/2006
 עפרה שטראוס, זה לא רק שוקולד, זה גם פשע!
כולכם בוודאי זוכרים את הניתוק המתוקשר מאוד של לקוחות הטלפוניה של הוט מלקוחות בזק. הניתוק נבע משביתת עובדי בזק, שרק בהתערבות בית המשפט תיקנו את התקלה . אולם מסתבר, כי שאר החברות, יכלו לעזור להוט להעביר את השיחות דרכן, אך הן פחדו מחברת בזק.
רגע, אם בזק התנגדה לשביתה, אז למה החברות חששו? האם הן חששו שבזק תפעיל את כוחה המונופליסטי? לא יתכן, הרשות להגבלים עסקיים אפילו פשטו על משרדי בזק! שהרי יש חוק במדינה!
אז זהו, שלא.
מקרה זה הזכיר לי מקרה דומה, של חברה אחרת, שניצלה (לכאורה) את כוחה המונופוליסטי.
אפתח בסיפור אישי קצר. בפעם הראשונה שהייתי בחו"ל, הייתי באנגליה, בגיל 11. הדבר שאני הכי זוכר מהטיול הזה, זה את שוקולד קדבורי שנמכר בתחנות הרכבת התחתית. הכי אהבתי את השוקולד עם הפירות. היה בשוקולד משהו שונה ומיוחד!
קדבורי זה שוקולד!
כמה שמחתי כשהם הגיעו לארץ! כשזה קרה, לפני שלוש שנים, הייתי קונה חבילות רבות של שוקולד לביתי, הרגשתי שאני צריך להשלים מחסור של שנים. כמו לפגוש את אהובתי לאחר מלחמה ארוכה.
אבל אבוי! רגע אחרי המערכה הראשונה בהתגוששות, השוקולד ירד מהמדפים. לא היה ניתן להשיגו יותר. לבסוף משווקת השוקולד, חברת כרמית ממתקים, נאלצה להפסיק את יבוא השוקולד, תוך שהיא סופגת הפסדים כספיים רבים.
בטח אתם שואלים מדוע שוקולד כל כך טוב נכשל בארץ? גם אני שאלתי. בעיתונים קראתי את התשובה המרה.
מונופול עלית, על פי החשד פשוט איים על מפיצים (חנויות, פיצוציות וכו') שאם הם מפיצים את שוקולד קדבורי, עלית תעלה להם את המחירים על השוקולד שלה. החשבון של המפיץ פשוט – מחיר גבוה של שוקולדים של עלית – הפסד עצום ברווחים, והוא נאלץ להיכנע לסחיטה. וכך שוקולד קדבורי חזר לארץ מולדתו, ואנחנו נשארנו עם הפרה.
הארץ סערה, הרשות להגבלים עסקיים פשטה על משרדי עלית, עפרה שטראוס תקפה חזרה את הרשות ("זה רק שוקולד"). לבסוף הרשות הצהירה שיש ראיות לכאורה, וגיבשה טיוטות כתבי אישום כנגד מנכ"ל החברה- גיורא בר-דעה וששה בכירים נוספים.
אתם בטח שואלים מה קרה בסוף? ובכן, לפני כחודשיים הרשות להגבלים עסקיים ירדה מהנושא, והגיעה עם עלית לפשרה של תשלום כופר של חמישה מליוני שקלים, קנס מתוק מאוד, ועלית אפילו לא הודתה באשמה. כן כן. במקום שמנכ"ל החברה יכלא מאחורי סורג ובריח על סחיטה (או ליתר דיוק עבירות על חוק ההגבלים העסקיים), היא משלמת קנס זעום לעומת הרווח שלה מהמקרה. יתכן ודרישת כרמית ממתקים לבטל את ההסכם תתקבל, ואולי הפנייה של עמותת אומ"ץ למבקר המדינה, בטענה כי ההסכם איננו חוקי, אולם אני בספק.
טוב, עכשיו מה הפלא שאף אחד לא רוצה לעזור להוט? שהרי הוכח שהמדינה כשהיא רוצה היא תגן על המונופולים ולא תעודד תחרות.
לצערי, אני כבר לא יכול לאכול שוקולד קדבורי יותר. אבל כשאני רואה מוצרים של עלית, גם כן יוצא לי התיאבון...
| |
 מדינת ישראל וסמי עופר נגד ים המלח. מי ינצח?
בסוף שבוע האחרון, נפשתי בים המלח. אני וכמה חבר'ה, נוהגים לנסוע פעם בכמה חודשים, באיזור שמתחת למצוקי דרגות. איך היה? חם ומלא יתושים. מוסר השכל: לא לנסוע בקיץ!
תייר (בצד הירדני כנראה). האם עוד נראה כאלה בעתיד? מתוך ויקישיתוף
מה שהכי מדהים אותי כל פעם, הוא ההרס של הים וסביבתו. ההרס כל כך מוחשי, שזה מפחיד. זה מתחיל בירידה בת 10 דקות מהכביש (כשבנו את הכביש, בחלק מהמקומות הים נשק לכביש). כל חודשיים אתה רואה את הנסיגה של הים. זה ממש מפחיד! כל חודשיים, קו החוף משתנה לחלוטין. לאורך קו החוף הייתה לפני חצי שנה, בריכה ענקית, של מים מתוקים. לפני חודשיים היא קטנה בהרבה, עקב מפולת בוץ, והפעם היא הפכה לביצה. כך אנחנו הורסים את אחד המקומות היפים בארץ. ומי אחראי לכך? אנחנו כמובן.
סכר דגניה, אשר מבטיח שאיבת מים בלתי פוסקת מן הכנרת ומייבש את נהר הירדן , ומפעלי ים המלח הישראליים והירדנים, אשר מייבשים את מה שנשאר מהים. מה מותר להם לעשות? נכון. הכל. כבר נכתבו תחקירים, ואפילו מבקר המדינה דיווח על המחדל הגדול. אבל אני רוצה להתייחס לנושא ממקום אחר. הלכתי ישר לאחד הגורמים האחראיים, ובדקתי מה הם אומרים.
וכך כתוב בדו"ח השנתי של חברה לישראל (הבעלים של כימיקלים ישראל, המתפעלים את מפעלי ים המלח), לשנת 2005:
אתה הבנת את זה ברוך? במדינת ישראל יש שטח אקס-טריטוריאלי, שבו לחברה לישראל מותר לעשות כל מה שהיא רוצה, עד שנת , 2030, לפי החוק!
ומה הפיתרון של המדינה לאסון המתרחש מתחת לעיננו? נחזור אל הדו"ח:
מסתבר שגם הפיתרון של תעלת הימים איננו אידיאלי כלל ועיקר (בלשון המעטה), וגם אם הוא יצא אל הפועל, זה יהיה רק בעתיד הרחוק.
ומי ישלם על הכל? כמובן, המדינה. שהאחים עופר ישלמו? חס וחלילה! הם חוסכים כדי לקנות מוזיאון, או כדי לקנות תרופות לחולי סרטן. אני ואת נשלם את מחיר האסון.
סמי עופר. חוסך. צילום: יונתן שאול. מתוך NRG מעריב
מהו הפיתרון הנכון והאמיתי? הגבלת מידת האידוי של המפעלים, והגברת זרימת הירדן אל הים. פיתרון ההתפלה זול מאוד בימינו, ועד כה כבר בוזבזו 160 מיליון שקלים רק בפתרונות זמניים. זהו הפיתרון היחיד שיוכל באמת להציל את הים. בכל פיתרון אחר לאסון, אנחנו מסתכנים באיבוד הים לתמיד.
האם ים המלח יהפוך לים המוות? אם לא יקרה נס, אזי נראה שהתשובה היא חיובית.
גם הפוסט הבא יעסוק בנושא הקשר בין התאגידים למדינה, ואיך אנחנו האזרחים אוכלים אותה בסוף. האם תהיתם פעם לאן נעלם שוקולד קדבורי? ולמה לבזק לא היה אכפת באמת שלקוחות הוט היו מנותקים יומיים מבזק ? מחר הפתרונים.
| |
 חופש!
טוב, אחרי שבוע כל כך זוועתי, אני יוצא לחופש בים המלח. אם אני לא אטבע בטיפה המלוחה, לפחות אטבע בטיפה המרה.
מצאנו לנו שיטה נחמדה לארגן את הטיול, דרך בלוג שכן.
גם אני וגם הבלוג שלי נחזור מהחופשה במוצ"ש.
רשמים יגיעו.
נשתמע.
| |
למה אני (לצערי) לא נוסע בתחבורה הציבורית
היום נסעתי לתל אביב ליום פתוח, כדי לבדוק אפשרויות לתואר השני.
לצערי בבוקר לא הספקתי לנסוע ברכבת מירושלים לתל אביב (אני נוהג להחנות שם את האוטו, ולנסוע ברכבת), אז יצאתי להרפתקה בנסיעה בתחבורה הציבורית לתחנה המרכזית, ונסיעה בקו 405 מירושלים לתל אביב וחזרה.
הכל היה טוב ויפה, עד שהגעתי לתחנה המרכזית בירושלים. אני רוצה לתאר לכם מה החוויה שעובר על אדם, שמחליט מרצונו החופשי לעלות על האוטובוס.
אוטובסים. זוכרים? (מתוך ויקיפדיה העברית)
אז ככה. 20 דקות המתנה לאוטובוס (קו שמונה, מהתחנה המרכזית, לשכונת ארמון הנציב. קו די ראשי ופופולרי. תדירות? הצחקתם את אגד.)
אם זה היה רק זה, אז דיינו.
הגיע אוטובוס אקורדיון. כארבעים אנשים עלו לאוטובוס כק בתחנה המרכזית. לא פחות. אני בחרתי לעמוד, כי ידעתי שמילא אני אאלץ תוך כמה תחנות לפנות את מקומי לקשיש, או אישה עם תינוק. תוך זמן קצר (שתי תחנות) האוטובוס התמלא. כך נסענו לנו, 100 איש, נסיעה בת ארבעים דקות (באוטו אותו מסלול, ללא פקקים, לוקח 15 דקות).
ומי נוסע באוטובוס? האוכלוסיה החלשה כמובן. נוסעים שבויים זה נקרא - קשישים וקשישות, בני ובנות נוער, חרדים וחרדיות, נשים עם תינוקות (באמת כאב לי הלב לראות אשה עם ילדה בת 5 ועגלה עם תינוקת, עומדת כל הנסיעה), חיילים וחיילות וכו'. מי שעשיר, יש לו כסף לאוטו. מה אכפת לו? מה גם שהוא מקבל הוצאות רכב מהעבודה. מה מקבל מי שנוסע בתחבורה ציבורית לעבודה? נכון, קדחת.
אתה רואה גם דברים יפים בנסיעה. כבר כתבתי פעם על חוויותי בשיטוטי בקרב ההמונים. כמו אנשים שעוזרים לנשים לעלות מאחורה עם עגלה, העברה בין כל הנוסעים העומדים (והיו הרבה כאלה) מהנוסעת לנהג, וחזרה, מפגש מקרי בין אדם למכרתו. אבל רבאק, למה לנסוע נסיעה פשוטה בתוך העיר, לוקחת יותר זמן מהנסיעה מתל אביב לירושלים.
אני לא יכול לסיים רע, ללא טוב. כל חודש ספטמבר מגמה ירוקה, בשיתוף גופים אחרים (משרד התחבורה, אגד, רכבת ישראל, ועוד גופים רבים וטובים) מקיימים את יום תחבורה ציבורית, אשר מהווה חלק מהיום העולמי. שנה שעברה הייתי אחד ממפיקי הארוע בירושלים, והרמנו אירוע בשיתוף העירייה עם כאלף איש. מטרתו של היום הינה לעודד את השימוש בתחבורה הציבורית, ולמצוא דרכים לייעל אותה. היום הזה תורם רבות לנושא, ואף גרם לשיפורים רבים בשירות ובתודעה של המדינה לגבי חשיבות הנושא.
בספטמבר הקרוב מתקיים היום בפעם השלישית. אם אתם חושבים שצריך וניתן לשנות - בואו לעזור, החל מרק ביום עצמו, ועד לקחת ולנהל פרוייקט זה או אחר, אתם מוזמנים (או מוזמנות) ליצור קשר איתי במייל או בסקייפ לפרטים נוספים.
| |
לדף הבא
דפים:
| כינוי:
בן: 45 Skype:
idan_dor  תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
