זה כשאתה מרגיש הכי טוב בעולם-
כשיש לך מישהו לנשק.
כשיש לך מישהו לחבק.
כשיש לך מישהו שאת יכולה לבכות לו והוא יהיה שם לצידך בכל זמן נתון.
זה כשהוא שולח אסמאס או מתקשר, גם אם את הכי כועסת בעולם, הכל פתאום טוב יותר.
זה כשאת הולכת לישון בחיוך.. וקמה עוד יותר בחיוך לצד האהוב.
זה המבט בעיניים שאומר "אני אוהב אותך..".
אלה העיניים העצומות שמתפללות שהרגע איתו יימשך לנצח.
זה כשאת בוכה מרוב אושר ואומרת תודה לה' שיש לך אותו.
זו הדמעה שזולגת על הלחי, והניגוב שבא ישר אחרי כשהוא מנגב את הדמעה, והחיוך הכל כך מתוק המנחם.
זו הנכונות להתמסר לגמריי כשאת יודעת שזה זה.
זה כשהשעה מורה 18:18 ואת כבר יודעת על מי את חושבת.
וכרגע..
אני יכולה לעשות את כל זה.
ולהגיד רק תודה.
תודה שיש לי אותך.
אתה הדבר הכי מדהים והכי חשוב לי ברגע זה.
אני אוהבת אותך ♥ .
והסיפור המלא-
אני אהיה כנה.
הכרתי אותו רק לפני 3 שבועות. אולי קצת פחות.
בפורום שב"ק ס'.
דיברנו במסנג'ר. כל יום. שעות.
אותו טעם בהכל- אותה מוזיקה אהובה, אותם מיקצועות למידה, אותם ערכים..
אחד לאחד.
קבעתי אתי שאני אסע אליו.
בתאריך 20.3.08, יום חמישי.
לפני המפגש ביניינו הוא שלח לי אסמאסים.
"עוד 23 שעות! כבר לא יכול לחכות!".
אני יודעת שזה היה מסוכן, בכל זאת, לא ראיתי אותו בחיים והכרתי אותו לא מזמן.
אבל האינסטינקטים האלו... האינסטינקטים הנשיים שלי, שלעולם לא טועים,
אמרו לי ללכת.
הגעתי.
חיכיתי לו קצת כי הקדמתי.
השתוקקתי להפגש איתו.
הוא הגיע!
גבוהה ממני, מתולתל שטני, עיניים חומות, שפתיים.. מדהימות!
הלכנו אליו הביתה.
כמו שציפיתי שיקרה, הוא שם סרט.
שכבנו על המיטה וצפינו בסרט יחד.
כל העשר דקות הראשונות הייתי מרוכזת בלאט להזיז את היד שלי לכיוון היד שלו.
החזקנו ידיים.
הסתכלנו אחד על השני.
אחח איזה מבט משכר יש לו.
התקרבנו.
נשיקה. נשיקה ארוכה ארוכה.
חייכתי כל כך הרבה..
"יש לך חיוך יפה.."
"אני אוהבת לחייך :)
...
אני אוהבת אותך."
ככה היינו כל אותו יום.
התנשקנו. התחבקנו. חזק חזק.
כדי לא לאבד אותו. כדי שהרגע הזה לא ייגמר.
הלחישות האלה שלו באוזניים לי..
"אני אוהב אותך"..
גרמו לי כל פעם מחדש צמרמורת.
הייתי צריכה ללכת.
יצאנו החוצה. חיכינו יחד לאוטובוס.
הוא החזיק לי את הידיים, נישק אותי.
"זה לא עיתוי נכון להגיד שאני לא אוהב זוגות שנתנשקים ברחוב..
לא נורא, לנו מותר."
האוטובוס הגיע.
פרידה אחרונה, נשיקה שתישמר עד לפעם הבאה..
היום הכי טוב מאז.. מאז ה-4.3.07
מאז אקס שלי.
הוא הזכיר לי מחדש מה זה לאהוב עד טירוף.
מדהים.
מחר, יום חמישי, ה-27.3.08.
שבוע מאז הפעם האחרונה שהיינו יחד.
הוא אמור לבוא אליי.
אבל דפקו לי פעולה מחמש.
אני מקווה שאני אוכל להתאפק ולא להתפוצץ עד יום שני.
יום שני הוא פה.
נו כבר... יום שני. (:
מחכה לו בקוצר רוח,
-בר המאוהבת.
כינוי:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
