לפני איזה שבוע וחצי היתה לנו מתכונת די חופרת באנגלית.

בסוף היינו צריכים לכתוב חיבור- האם כסף יכול לקנות אושר.

בפסקה האחרונה כתבתי, שאנשים כל הזמן חושבים שאם הם ישיגו דבר מסויים, זה יקרב אותם אל האושר, וזו הסיבה שהם כל הזמן מנסים להשיג עוד ועוד, וזה חלק ממה שנקרא תרבות הצריכה.

ואותם אנשים לא מבינים, כתבתי בשורה התחתונה, שהאושר הוא לא המטרה- אלא הדרך.

ואז הבנתי כמה שאני לא מקיימת את המשפט הזה.

התמכרתי לדיכאון. חיפשתי את הרע בכל דבר, סתם כי היה לי נוח, לרחם על עצמי, להגיד לעצמי שאני לא מאושרת, בגלל שהדברים נראים כך ולא אחרת.  [חרוז! איזה כיף.]

והרבה פעמים מצאתי את עצמי במצבים שרע לי ואני לא יודעת למה בעצם. מסתבר שזה היה סתם הרגל מגונה, התמכרות.

וכדי לצאת מהדיכאון, מההרגשה שהכל רע... צריך פשוט להבין שיהיה לי טוב אם אני ארגיש טוב, וזה לא תלוי בשום דבר חוץ מההחלטה שלי.

אז הגעתי למסקנה שאני צריכה, לא משנה באיזה מצב, לזכור שזה רק תלוי בי אם יהיה לי רע עכשיו או טוב. שאני בוחרת אם טוב לי או רע לי....

ובחרתי שאני רוצה שיהיה לי טוב.

ובאמת אני יכולה להגיד עכשיו, שהרבה יותר טוב לי. גם במצבים רעים.

אני לא מתכוונת לרגשות חולפים של עצב או שמחה, אלא למשהו הרבה יותר פנימי.

חשוב לי שהרבה אנשים יקראו את זה, למרות שאני לא בטוחה שזה יעזור, כי זה משהו שצריכים להבין לבד, מבפנים.

כי כמה שזה נשמע ברור מאליו, זה כל כך לא.

ולכל כך הרבה אנשים רע עכשיו.... פשוט כי הם בוחרים שיהיה להם רע.

נ.ב קיבלתי בחיבור 40 מתוך 40 :)

נ.ב.ב. מחר טקס סיום כיתה י"ב. סיום כיתה י"ב. סיום כיתה י"ב. סיום כיתה י"ב.... לא, לא עוזר. לא נכנס לראש.

לפחות יש לי שמלה יפה :]