בשנה האחרונה למדתי משפטים. אכן, שנה א' של משפטים החל ממחר (אחרי מבחן מועד ב' האחרון שלי) תהיה רשמית מאחורי.
השנה הזו הייתה די כל מה שרציתי. למדתי דברים מעניינים במסגרת התואר שתמיד רציתי, במוסד נחשב ונוח שאיפשר גם לעבוד תוך כדי וגם לחיות (בהחלט לא בחלתי ב"לחיות") והיכרתי מלא אנשים מעניינים (למרות שאני הכי צבעונית ומעניינת שם. או לפחות החיים שלי כאלה). וזהו. היה אדיר. היה מדהים עד המבחנים. נאלצתי לגשת למועדי ב' בכל הקורסים. ולמרות שטרם קיבלתי את הציונים של המבחנים האלה, אני מאשרת שאם עברתי אז זה נעשה באופן גבולי. מה שאומר שהציונים שלי בטח לא מגיעים ל70.
ומאחר שהציונים שלי כל כך בקאנטים אני שוקלת ברצינות להפסיק את הלימודים.
מה זה אומר בעצם? זה אומר לזרוק את החלום שלי לפח. או לפחות לשים אותו ב"הולד" לתקופה לא מוגדרת. שזה מבחינתי אומר שביזבזתי עכשיו שנה שלמה של השקעה, או שלפחות יכולתי להשקיע בה במשהו שהיה מניב לי רווח כלשהו, בנוסף על השקעה של יותר מ 30,000 שקל רק על שכר הלימוד.
אז עכשיו, במקום לנסות להתמקד במבחן שחל מחר, המבחן האחרון. לתת פוש כמו שכולם אומרים וכמו שמעולם לא הייתי מסוגלת אני ממשיכה להיות טרודה בשאלה של להמשיך או לפרוש? אם אני אמשיך זה ישתפר? מי ערב לזה? אני לא בטוחה שאני יכולה בכלל להוציא ציונים גבוהים (שזה מטריף אותי בהתחשב בכמות הדפוקים שם בחוץ שבידיהם תעודת עו"ד)? אולי חבל לזרוק עוד כסף ועוד זמן ועוד מאמצים ועוד אכזבות?.
אולי מה שאני צריכה ללמוד זה בכלל עיצוב פנים?
ובכלל התיישבתי כדי לכתוב כאן על כמה שאני צריכה קשר זוגי יציב ונורמלי ואת האקס המטורלל בתור מאהב שישבור את השגרה. טוב נו... בפעם אחרת.
anyone?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
