כבר בת 25.

עדיין מתמודדת עם אוכל.

יושבת מול קערת סלט ומתפללת שהיא תגמר ככבר,

והכל בראש אומר לך, נו, קדימה, את יודעת שאת חייבת לסיים אותה, את לא מטפלת בעצמך כשאת ככה.

די להזניח.

ברור שהראש שלך לא נמצא במקום הראוי לא, אבל מי ירצה בחורה עם ערך עצמי נמוך? 

את לא מעניינת כשאת רעבה.

את לא יפה כשאת כחושה וחיוורת.

את יודעת את זה.

אז אני מטפלת בעצמי,

לאט לאט,

כל הזמן מזכירה לעצמי לאכול, אפילו מעט.

אבל בת 25 ועדיין מתמודדת עם הפרעות אכילה.