זאב בודד

זהו יום מיוחד לרוב מדינת ישראל, תמיד יש כאלה שבישבילם זה כמו כל יום רגיל.

היה לנו טקס טוב השנה, הוא לא היה שונא בהרבה מזה של שנה שעברה או ליפני שנתים אבל זה עדיין היה טקס טוב, בחלק מהקטעים עפו מעלינו עורבים והייתה לי הרגשה כאילו גם הטבע אומר "אני זוכר אותכם", זאת ההיתה הרגשה טובה לדעת את זה שכולם זוכרים את האנשים שנפלו בקרבות.

אני שונא את אלה שצוחקים בזמן הטקסים של היום הזה, אני שונא את אלה שלא מיחסים חשיבות ליום הזה, ואני ממש שונא את אלה שמזלזלים ביום הזה, כל אלה שלא מכבדים את היום הזה לא מגיע להם לחיות, כי אנשים נהרגו בישביל שהם יחיו פה.

היום היה לנו דיון בכיתה על היום הזה והיה חלק שאמר שזה טוב שהיום הזה צמוד לערב יום העצמאות ולא היה צריך הפרדה של עוד איזה יום. אני אומר שהם כולם טועים, נידמה לכם שזה קל לעבור את היום הזה, כן כל מי שאיבד כרוב מישפחה או חבר זוכר את זה בכל יום, אבל עדיין ביום הזה, זה שונה מאט כי זה יום לאומי לזיכרון של אותם אנשים. אם היו עושים יום 1 הפרדה בין יום העצמאות לבין יום הזיכרון לדעתי זה היה בהרבה יותר טוב, לי לפחות זה היה עוזר.

לא חושב שמישהו יודע על זה, אבל חבר מאוד טוב שלי מת בצבא, בגלל זה ביום הזה אני לא נותן לעצמי לישמוח ממש, זהו כמעט יום הבל בישבילי, אבל אני יודע שהוא היה אומר לי שהחיים ממשיכים ואני צריך להמשיך לחיות, זאת אחת הסיבות שאני לא בהבל כל היום, אני נותן לעצמי טיפת שימחה בישבילו, אני יודע שהוא היה רוצה שאני ימשיך לישמוח למרות שהוא כבר לא יכול.

הוא היה כזה בן אדם טוב, הוא לא עשה שום דבר רע, לא הייתה לא אף פעם כוונה רעה, כמובן שכמו כל בן אדם אחר הוא עשה טעויות אבל עדיין לא הגיע לבן אדם כזה למות, אני חושב שאם ההיתי יכול למות בימקומו ההיתי עושה זאת כי הוא היה בן אדם שהגיע לו לחיות, הוא אף פעם לא הפנה את הגב כשהיה צריך אותו והוא תמיד עזר לאנשים, לא יכולתי להגיד עליו אף מילה רעה, הוא היה כמו אח בישבילי אבל עכשיו הוא כבר אינינו, חלפו ועברו כבר כ7 שנים אבל אני עדיין לא ישכח את היום בבית הקברות. עדיין עולות לי דמעות בכל פעם שאני ניזכר בו, באיך שהוא היה, במראה שלו, במעשים שלו, בשיחות איתו, בהכל. כניראה שאלו הסיבות שאני בכיתי מאט היום בטקס ואני מודה בזה שבכיתי.

יהיה זיכרו ברוך

יזכור אותו העם

יזכור אותו אלוהים

תיזכור אותו האדמה

תיזכור אותו המישפחה

ויזכור אותו אחיו בנשמה

7 שנים כבר חלפו ועברו

אבל הזיכרונות במוחי עדיין נישארו

נישמתך אולי כבר לא בעולם

אבל חלקים ממה עדיין כאן

הם פה בליבי

ובלב האנשים שהכירו אותך

אתה לא יודע עד כמה לעולם עזרת

אפילו אחרי מותך העזרה שהגשת לחיות ממשיכה

לי עזרת ואותי לימדת ועכשיו אני מנסה להעביר זאת הלעה

כמובן שאני מעדיף לא לחזור על הטעויותך

אבל הדרך לא קלה, רצופת מיכלושים היא וארוכה

הלוואי שפעם אני יהייה כמוך

ואם יגיע אלי הסוף אז שהוא יהייה דומה לשלך

ועכשיו אדליק נר זיכרון ליכבודו וליכבוד כל אלה שנפלו