זאב בודד

"היי"

-שלום שלום

'שלום'

"למה הוא עוזב בקשט?"

-השאלה הזאת אכן טובה, והתשובה אליה כניראה שפשוט זה כי הוא רוצה שתיתמודד איתו אחת ולתמיד ואז הוא יעזוב אותך בשקט

'תקשיב למה שהקודם אמר, והוא כניראה רוצה שתביס אותו כבר אם הוא בכל פעם ממשיך להטריד אותך'

"כן כניראה שניכם צודקים, אבל אני לא בטוח שאני חזק ממנו, אז איך אני אמור לנצח אותו?"

-כל החיים לא פחדת מאף אחד אף פעם, אז למה להתחיל עכשיו? למה אתה צריך לפחד ממנו?

'אם תאמין תצליח'

"אבל זה קשה לאמין, הוא חזק מדי הוא כמעט הישטלת עלי כבר לגמרי"

-לא כל דבר בחיים קל, החיים מציבים לנו אתגרים ובודקים איך ניתמודד איתם, זהו היחוד של הבן אדם, שהוא מיתמודד עם דברים בצורה שונה

'מי אמר לך שהכל קל בחיים? אתה בהחלט חיי את הפיתגם שצריך לפחוד רק מהפחד עצמו, רק אתה תוכל ליגבור עליו, וכמה שיותר מהר תעשה את זה אז יותר מהר תישתחרר ממנו, ותחזור לעצמך'

"קל לך להגיד את זה, החולשה שלי תמיד הייתה ביטחון עצמי גבוהה מדי, אבל הכל נהרס השנה, עוד ליפני תחילת הלימודים של השנה הזאת, הכל נהרס כבר אין לי בכלל ביטחון עצמי, בפעמים הקודמות הצלחתי ליברוח ממנו, אבל אני לא יוכל לחיות עם עוד בריחה, ואין לי מספיק ביטחון לעמוד מולו. כניראה שהוא ניצח אותי"

-אסור לך לתת לו לנצח אותך, זה מה שהוא מנסה לעשות, אם הוא ינצח אותך זה יהייה הסוף

'שכחת שיש לך עוד 2 חולשות? על אחת מהן לא צריך לדבר אבל על החולשה מהיתערבויות? שכחת אותה כבר? הרי רק בגללה הכל קרה, אם לא היא ההית עכשיו בן אדם שמח בהרבה והכל היה יותר טוב בהרבה'

"כמובן שלא שכחתי את הטיפשות שלי, מה נידמה לך שאני יוכל לישכוח את ההיתערבויות הטיפשיות שלי?, הרי זה מה שיביא לסופי בסופו של דבר"

-זוכר מה העצה האחרונה שמישהו חשוב לך נתן לך? הרי היא הייתה שאם תאמין בעצמך תצליח

'ואל תישכח גם את זה שאם תאמין בעצמך הכל יסתדר'

"אתם מנסים לעודד אותי? או לשגע אותי?"

-לעודד אותך, אבל אתה כניראה לא רוצה להיתעודד, אתה יודע מה הפיתרון לכל הבעיות שלך

'תלוי מה אתה מעדיף, מיצטער להגיד לך אבל כל השנים חיית חלום ולא את המציאות, כניראה שפשוט יותר מדי קשה לך להיתמודד עם המציאות'

"כן קשה להיתמודד עם המציאות, ואתה יודע אני לא חושב שאתה תיתמודד איתה הרבה יותר טוב ממני, וכן יש 2 פיתרונות לכל הבעיות שלי, אבל כניראה שאף אחד מהם לא יקרה בזמן הקרוב"

-הכל צלוי, אם הוא יחליט שזה הסוף אז זה כן יקרה בקרוב

'אתה בטח מעדיף את הפיתרון השני, אבל אתה יודע שאתה לעולם לא תיסלח לעצמך אם תפעיל אותו ואתה גם יודע שמישאלתך לא תיתגשם כך'

"כן אתה צודק בקשר למישאלה, אבל גם ככה היא בטח לא תיתגשם, ככה שזה לא משנה לי, ומה זה כל כך משנה זה רק עיניין של כמה שנים עד שזה גם ככה יקרה"

-4 שנים זה מספיק זמן, בימיוחד ה4 שנים הבאות

'אתה חושב ש4 שנים זה מעט זמן אבל זה כמעט רבע מהחיים שלך, אז תחשוב שוב'

"טוב נימעס לי לדבר איתכם למרות שהשיחה הייתה נחמדה"

-איך שאתה רוצה

'ביי טמבל'

במיקרה אני כניראה לא אדם טוב.

אני לא בוכה ביום הזה, אני לא מיצטער על שום דבר ביום הזה, אני אפילו לא חושב על אלה מהמישפחה שלי שניספו.

למרות שלכולם זה יום עצוב, אני אפילו לא עצוב טיפה ביום הזה. היום הזה בישבילי כמעט כמו כל יום רגיל.

בגלל הסיבות האלה כבר הספיקו ליקרוא לי לא יהודי, וחסר לב והרבה יותר מפעם אחת. אולי הבעיה היחידה של אותם אנשים היא להבין שלא אכפת לי מה הם חושבים עלי.

אני פשוט לא מיתחבר מסיבה מסויימת ליום הזה, אין לי מושג למה, שמעתי הרבה סיפורים, ראיתי הרבה סרטים, אני יודע על קרובי מישפחה שלי שניספו, אבל כל זה עדיין לא משפיע עלי.

מהמישפחה שלי לפי הידוע לי 10 אחים ואחיות של סבתה רבה שלי נהרגו(מתוך 14 שהם היו) ואח של סבתא שלי נעלם בזמן מילחמת העולם השניה. ככה שגם במישפחתי השואה עברה אבל זה עדיין לא מזיז לי משום מה.

אבל למרות הכל היום הזה לא כמו כל יום רגיל בישבילי, הוא דיי קרוב לזה אבל עדיין לא בדיוק כזה. ליקראת היום הזה תמיד יש לי מצב רוח רע ותאמת אין לי מושג למה, אולי זה סתם צרוף מיקרים, אולי בגלל מזג האוויר והעונה, ואולי בגלל מיליון סיבות אחרות. אבל זה בכל מיקרה לא הדבר שבגללו זה לא כמו כל יום רגיל בישבילי, הסיבה האמיתית היא שמשום מה בכל פעם שהיום הזה מיתקרב ההיתי רוצה להיות שם בימקום מישהו. תיקראו לי מטורף אבל ההיתי רוצה לעבור את כל זה גם אם זה היה אמור שההיתי מת. ההיתי ממש רוצה לדעת איך ההיתי מיתמודד עם המצב, כמו שההיתי רוצה או בצורה אחרת.

זה כניראה הפוסט היחיד שהוא לא נועד בישבילי

עבודה מעצבנת במורשת

היא מחזירה הכל אלי בחזרה

זה כאילו שהחיים נוקמים בי על זה שדחיתי את העבודות לרגע האחרון

את העבודה הספקתי לעשות אבל העבודה הזאת התחילה את הגרוע מכל שוב

הם שוב רודפים אותי עכשיו

לא משנה לאן אני יפנה, מה אני יעשה אני כל הזמן שומע את הקולות, אני מרגיש את הריח כבר עכשיו, אני רואה את הפנים למרות שלא חשבתי שאני יזכור אותן לאחר שנים רבות כל כך, הם שוב רודפים אותי.

"5 אנשים דרושים בכדי לספר את הסיפור"

"עכשיו יש לכם שמות חדשים, גם אם אתם לא מבינים אותם הם ינחו אותכם בחיים, מעכשיו חייכם ישתנו לפי השמות"

דיי אני לא רוצה לישמוע את זה יותר

אני לא רוצה שזה יעבור עלי שוב

תיסתלכו

לכו כבר

למה אתם עדיין מטרידים אותי?

כמה זמן עבר אבל אתם חוזרים בכל פעם והורסים את כל מה שהצלחתי ליבנות, אני מנסה לישמור על שלווה מאז שהזמן שלכם עבר

אבל אתם כל הזמן חוזרים בכל פעם תוקפים מחדש ובכל פעם חזק יותר, למה? מדוע?

עשית את זה בכוונה נכון?

ו4 בגידות ביום אחד

ביום אחד נעלמת ההית המורה שלי הפיזי והרוחני לימדת אותי את רוב מה שאני יודע אבל אז נעלמת כאילו שלעולם לא ההית

השארת חלק ממך בתוכי החלק הזה מכרסם בי לאט לאט והורג אותי מביפנים בכל פעם חלק קטן אחר ממני, מה אני יגיד לך פשוט דנת אותי למוות קשה

ואתה, ההית החבר הכי טוב שלי פעם ואז באותו היום שהמורה שלי נעלם בגדת בי ותקתע לי סכין בגב, ככה נוהגים בחבר? זה מה שאתה עושה לכל החברים שלך או שאני מיוחד? ההית חייב לעשות את זה נכון? ההית חייב ליתקוף אותי באותו היום? אני יודע שזה בטח היה תחת ההשפעה שלה אבל עדיין יכולת להיתנגד לזה אני יודע את זה, אבל בכל מיקרה בחרת ליתקוף אותי, עד סוף החיים אני ישנא אותך

ואת גם את בגדת בי, שלחת את החבר הכי טוב שלי ליתקוף אותי, את גם כן תקפת אותי, לא שזה הגרוע מכל שקרה יש דברים הרבה יותר גרועים שעשית ועוד הרבה יותר גרועים שאילצת אותנו לעשות, חלק מהדברים האלה איפשהו מודחקים במוחי אבל הן עדיין שם, אם אלה  דברים עוד יותר גרועים ממה שאני זוכר אז אני אפילו לא רוצה להיזכר.

ואתה אחרון חביב ההית ממש אח בישבילי אבל אז הוא הפנה אותך נגדי כאילו שביום אחד הוא רצה להרוס את כל החיים שלי, גם אתה פנית נגדי באותו היום, באותו היום הצלקות ניראו הרבה יותר חזקות מאשר בכל שאר הזמן, כן הצלקות רובן כבר נעלמו אבל אלה שבלב תמיד שם ישארו, איך חברים טובים הופכים ישר לאובים הכי גרועים אני לא חושב שאני יוכל להיתגבר על זה מתישהו אבל אותך אני עוד אולי איכשהו יכול להבין.

ושוב את חוזרת את שיחקת בנו, בנשמות שלנו, בחיים שלנו, בכל מה שעשינו, את ההית כמו מלה קטנה אנחנו ההינו הנתינים, העבדים, בובות על חוטים. עשית בנו מה שרצית, הפנת אותנו זה נגד זה, גרמת לנו לעשות מה שלא רצינו ועוד הרבה דברים.

דיי כבר תעזבו אותי בשקט עבר כבר מספיק זמן היתאבלתי על כל מה שהיה כבר מספיק זמן למה אתם שוב חוזרים אלי?

למה אני לא יכול להיות בשקט? או שאני יכול ושוב לא נותנים לי, רק המוות יתן לי שקט ושקט ניצחי אבל את זה לא נותנים לי

ושוב אתה, דימה למה עזבת? בדיוק כשההיתי צריך אותך אז, אבל אחרי זה מצאתי אותך שוב ושוב פעם נעלמת אחרי חצי שנה.

דימה(אחד אחר לא זה שמדובר עליו בטקסט) ואפרים תיסלחו לי, ההיתם בזמן הלא נכון במקום הלא נכון וחברים של האדם הלא נכון ובגלל זה כל הצרות קרו גם לכם

טוב אני לא ירשום יותר מזה

איזה עבודה דפוקה במורשת, איזה ספר טיפשי למה? למה גרמתם לי לעבור את כל זה שוב?

הטקסט הזה בטח לא מובן אבל אולי ורק אולי כמה אנשים יצליחו להבין אותו

כמו למשל: אבי,מקס,אור,אולי מאשה(אני בספק כי סיפרתי לה מפה פחות מדי), אולי לאון(לא זוכר אם סיפרתי לו משהו מפה)