זאב בודד

זה טיפה מוזר

אבל בזמן האחרון אני "מרגיש" אך ורק ריקנות

כאילו שהצלחתי באתגר שהצבתי בפאני בתחילת השנה

לחזור להיות אותו אדם שלא מרגיש שום דבר כמו שזה היה ליפני 4 שנים

לא צריך להיתעצבן כל הזמן, אין עצב, השימחה נעלמה כבר מיזמן, הכאב כבר אינינו שום רגע, שום תחושה ושום הרגשה

זה פשוט מוזר בישבילי, אני לא מבין את עצמי למה אני ככה, כבר כמעט חודשים שאני חושב על זה מעט, אבל אני לא מצליח להבין שום דבר

אני חושב שאולי זה כי אני צריך מעט זמן לעצמי, ואולי זה כי אני שוב מבולבל מהכל

אין לי מושג מה אני רוצה מכם ואולי בכלל לא רוצה כלום

קיבלתי עצה טובה של סתם להישאר בחדר ולא לעשות כלום אולי רק לחשוב מעט על מה שקורה לי ולכחת ככה זמן לעצמי

הבעיה שאי אפשר לעשות את זה כשאבא שלי בבית

כי אז הוא יתחיל לחקור ויתחיל ליצעוק למה אני מיתעצל ולא עושה כלום

וזה פשוט מעצבן כשרוצים שקט

ריקנות זאת לא הרגשה טובה בימיוחד

אבל היא גם לא רעה

היא לא מזיקה בכלום

קיצר שיגעתי גם את עצמי

ליפני שבוע שמעתי שאמרו שמישהו ממש דומה לי

שאלתי את השאלה מאיפה יודעים שהוא דומה לי והתשובה שקיבלתי היתה

"לפי איך שאני מכירה אותך הוא דומה לך"

עכשיו השאלה שלי היא

מי אמר שמכירים אותי בכלל

אנשים מכירים רק את הצדדים שאני מראה להם, חושף ביפניהם וגם את זה לא תמיד

להכיר אדם, מה זה בכלל להכיר מישהו? אני מדבר מבחינת אופי. איך אפשר להכיר את האופי של מישהו?

הרי כל אדם הוא כל כך מסובך ויש לו כל כך הרבה צדדים שאפילו הוא לא מכיר את כולם

בזמן האחרון יש לי חשק לחזור למה שההיתי במיספר שנים האחרונות שאף אחד לא ידע עלי שום דבר, ולא הכיר שום צד אצלי

כל אותם אנשים מהכיתה שחושבים שהם מכירים אותי ולא יודעים עלי שום דבר כמעט

זה פשוט מצחיק אותי

סתם שמים לב אלי ליפעמים, כמובן שלרוב אני כמו אוויר אבל עדיין כשמים לב רואים רק שטויות שלא קשורות אלי כמעט

אם רק מישהו באמת יכל להכיר אותי

ויותר טוב להכיר אותי ולהצליח לחיות עם זה חולא להגיד לי להיסתלק או משהו דומה

במילים אחרות לא לידחות אותי

"כותב תמיד מכניס לפחות מעט מעצמו לתוך מה שהוא כותב"