הלב אומר, המוח מאשר והיד רושמת

בדרך כלל אני הולכת על שביל דק, נשענת על המחשבות הלא רצויות של "מה יגידו", אז שיגידו. אני לומדת את זה לאט לאט. לא הכל חייב להיות מושלם - שלמות זה דבר משעמם - לא הכל חייב להיות טוב, במיוחד לא הכל חייב להיות נכון. מי יודע מה זה נכון בכלל.

אני מוותרת בקלות כ"כ הרבה פעמיים שאני לא יודעת מה אני רוצה. ואת הדברים שאני כן רוצה, אני יודעת שאני לא אצליח להשיג.

אני לא יודעת מה יהיה בעתיד, אין לי תכנונים לגביו כרגע, אני עובדת ולא מוצאת את עצמי מאושרת מכך לגמריי. יש לי את הרגעים שלי, רגעים שבהם אני מרגישה שהכל בסדר ושהכל יהיה בסדר.

אני מוצאת את עצמי בשאר הזמן חיה בין לבין. מביטה על העולם דרך חלון האוטובוס ונותנת למוזיקה להכתיב לי את המחשבות. הנוף לא משתנה, המוזיקה לא משתנה, ולפעמיים גם האנשים לא משתנים. אותם אנשים שמחכים באותה שעה לאותו אוטובוס שייקח אותם לאותו מקום שבו הם היו יום לפני, וביום שלפני כן.

ולמה אנחנו עושים את זה? אולי זה בשביל ההרגשה שאנחנו עושים משהו, אולי זה הצורך להשתייך למקום מסויים, סיכוי טוב שמדובר בכסף, אחרי הכל אי אפשר לחיות על אוויר בלבד. ואולי זאת העובדה שאנחנו לא אוהבים להיות לבד. שאנחנו מרגישים טוב שיש אנשים אחרים לידינו. אנשים שהם דומים לנו, שונים מאיתנו, שגורמים לנו לצחוק, שמעצבנים אותנו, אנשים שסתם יושבים לידינו ובסופו של דבר אנחנו שם, ביחד, יושבים ושותקים.

הייתי שמחה להרגיש בגילי פעם אחת, אבל אני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג. מה זאת אומרת להתנהג בגיל שלך? האם זה אומר שבגיל 16 אני חייבת למרוד בהוריי ולטרוק דלתות ולהקשיב לאביב גפן? האם זה אומר שבגיל 24 אני צריכה לצאת לפיק-אפ ברים, להתנהג מסתורית ולשכב בדייט השני? האם זה אומר שבגיל 27 אני צריכה להתחתן ולהביא ילדים לעולם לפני שהשעון הביולוגי שתמיד אוהבים להזכיר אותו יפסיק לעבוד? אז שיפסיק. אין קביעה בעולם איך אני אמורה להתנהג. אני לא אוהבת את אביב גפן, אני לא רוצה לשכב בדייט השני, ואני בהחלט לא רוצה להביא ילדים לעולם. אז מה אני כן אמורה לעשות, זאת השאלה ההגיונית...

לדעתי, אני אכתוב את השורות האחרונות ואלך לעשות את מה שאני רוצה...

I looked out this morning and the sun was gone
Turned on some music to start my day
I lost myself in a familiar song
I closed my eyes and I slipped away


Its more than a feeling, when I hear that old song they used
to play
I begin dreaming


Boston - More Than A Feeling

1. מי את/ה - חבר/ה אוייב או מישהו לא מוכר בכלל?

2. האם את/ה נהנה/ת לקרוא פה את השטויות שלי?

3. אם אני יזדקק לעזרה שלך תבוא/י?

4. ואם תזדקקי לעזרה תקרא/י לי?

5. האם היית יכול/ה להגיד שאני חכמה? ומאיזה בחינה?

6. אם הייתי מבקשת היית מסוג/ת להרוג אותי?

7. האם תיהיה/י מסוגל/ת לשתות איתי עד לפיחלוץ טוטאלי?

8. האם לדעתך יש בי יותר שמחה מאשר עצב?

9. האם יש לי משמעות כלשהי עבורך?

10. מהו המקום שהיית רוצה לבקר בו דווקא איתי ולמה?

11. תתאר/י אותי במילה אחת.

12. האם את/ה חושב/ת שכולם יתארו אותי ככה?

13. אם היית יכול/ה  לתת לי משהו מיוחד מה זה היה?

פעם חשבתם כמה קשה למישהי לשכוח ממישהו?

ופעם חשבתם כמה קשה למישהי שאין לה אף אחד לשכוח, מישהי שלא התאהבה?

כל כך קל להזדהות עם אהבה שלא התממשה. עם אהבה חד צדדית.

אבל האם קל באותה מידה להזדהות עם חוסר אהבה?

כולם מדברים על העובדה שהם לא מצליחים לשכוח את הצד השני שאמר שהוא לא מעוניין.

אבל למה לא מדברים על העובדה שיש אנשים שפשוט אין להם צד שני?

למה לא מדברים על אותם האנשים שפשוט לא מצליחים לאהוב מישהו אחר, שזה קשה להם?

למה לא מבינים שזה אותו הקושי, קושי של אהבה?

נכון יש אהבה שקיימת ויש שלא קיימת.....אבל זו אותה אהבה.

ואותה אהבה שבשני המקרים לא מתממשת.

נכון שלאנשים האלה, שלא אהבו, יש סיכוי שהאהבה תגיע.

אבל זה קשה לחכות, קשה לדעת אם היא תגיע בכלל. אולי היא תבוא, אולי לא? מי יודע?!

ונכון שלאותם האנשים, שאהבו והאהבה לא התממשה, אולי האהבה תחזור ואז היא תתממש.

היא לא תיהיה חד צדדית, אבל גם זה לא בטוח.

אי אפשר לומר בביטחון שהאהבה בטוח תגיע. אי אפשר להבטיח דבר כזה, אין ערבויות באהבה.

שיר שמאוד התחברתי אליו, שיר שמשקף את המצב שאני נימצאת בו עכשיו. מומלץ בחום....

ואת / הראל סקעת

היום שהתנפץ עליי,

עשה אותי קשה מידי

שכחתי מעצמי ודי

הייתי, לא הייתי אני.

אסגור מאחוריי גבי,

ושוב לא יוכל לגעת בי,

בתהומות ליבי

טעיתי, לא הייתי אני.

שבפניי הריקנות שוב לא תכה,

המציאות שתחכה

שוב לא אבכה

שאתנחם

מעט

ואת,

אל מי את צוחקת כשאת,

שוב לא מחבקת

כמעט עלית בי לרגע

הייתי אחר אם הייתי יודע

שאת,

אל מי את מקרבת מרחק

במי את מתאהבת

את מי לא עוזבת

אם רק היית נישארת,

הייתי עושה אותך מאושרת.

ושוב הולך, אותה העיר, אותם פנים

אני מכיר את הריחות שבאוויר

טעיתי, לא ראיתי אותך

כולן דומות פתאום יותר,

כל שיר עושה להיזכר

מכל צלצול הלב עוצר

נגעתי, לא הרגשתי אותך

ולעולם שוב לא רוצה להתאהב

האהבה שתרקב

הרגישות שתישרף

לאט

ואת,

אל מי את צוחקת כשאת,

שוב לא מחבקת

כמעט עלית בי לרגע

הייתי אחר אם הייתי יודע

שאת,

אל מי את מקרבת מרחק

במי את מתאהבת

את מי לא עוזבת

אם רק היית נישארת,

הייתי עושה אותך מאושרת.

ואת, במי את נוגעת לאט,

במי את פוגעת

כמעט כמו אז כשפצעת בי,

את כל העולם את גילית ולקחת לי

אותך

ומי זה שעכשיו נוגע בך

אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך

לא מכאיב לך

בך לא פוגע

הייתי כזה אם הייתי יודע.