אני לא בנאדם של "כמעט".. נתלתי באוויר מספיק זמן כדי להבין שאני שונאת את זה ואת כל מה שגורם לזה גם כן.
(נכתב ב- (25.2.06)
זוהי הפעם הראשונה שטעמתי את טעמה של סיגריה כשאננה גורמת לחנק בגרון, צריבה או גועל אלא בדרך מסויימת ומיוחדת רק לה.. מסמלת ישועה.
היא נראית כאילו תציל את היום ואני אפילו לא מעשנת, אבל הרגשה באמת יותר טובה, כאילו חלק מהעצב ומהמועקה פשוט מתנדף לו דרך נחיריי עם העשן.. זה גאוני.
כאן, במרפסת אני יושבת כבר כמה דקות ושוברת את הראש- מה? מה הפעם לא היה בסדר? איפה טעיתי? איפה לא הייתי "מספיק".. מגיעה למסקנות כואבות שלדחות את בואו של גזר דין זה לא לבטלו, לא לפתור את הבעיה שגרמה לו אלא רק ל-ד-ח-ו-ת אותו, משמע שהוא יגיע מאוחר יותר, אבל יגיע, משמע להתכחש, לטמון את הראש בחול, לשחק אותה ראש קטן, לברוח.. איך לא ראיתי את זה? איך נתתי לו לעשות לי את זה שוב? איך יכולתי להיות כזאת טיפשה? איך???
הוא אמר שעכשיו הוא יודע, הוא אמר שפחד.. ושזה עבר.. שפחד להיקשר.. ושזו מעידה חד-פעמית..והאמנתי..ועכשיו??? מה עכשיו???
מישהו מלמטה.. נכנס להשקות עציצים.. בצעדים כבדים כאלה.. שנותנים הרגשה של משהו רע שמתקרב.. כן ודאי שהכל אסוציאציות..
אני חושבת שאכפת לי, אני יודעת שאמור להיות אכפת לי
זה מזכיר לי את הפעם שעשיתי קעקוע וברגע שמכונת החריטה נגעה בגופי הכאב היה כ"כ צורם וחודרני שכמעט וצרחתי, אמרתי למקעקע ששיניתי את דעתי ואני רוצה את הקעקוע שקוף, בלי מילוי.. אחרי חצי שעה של כאב למרבה האבסורד כבר הפסקתי להרגיש בו.. רק נגיעות עמומות.. אמרתי לו שנלך על הצבעוני..
כמובן יום למחרת לא יכולתי לזוז..
גם עכשיו, רואה את הסוף, ואני יודעת שזה כנראה כואב לי מאוד, בנתיים האכזבה מעממת את הכאב, השנאה הכעס.. זה בטח מאוד כואב..
כל המסקנות, ההחלטות, הלבטים וכרגע מה שבאמת מטריד אותי הוא הריח שנודף מהפה שלי, של סיגריה, הייתה לי אחת בתיק למקרים כאלה בדיוק..
אני הולכת לצחצח שיניים.
לך
אני יודעת שציפית שאסתכל לך בעיניים, אז דע שאני לא יכולה, לא אוכל לעולם יותר להסתכל עליך בלי להרגיש במלוא העוצמה את מה שגרמת לי..
לא השארת לי ברירה, אני אולי אמרתי את זה, אבל אתה לא הפסקת לחשוב.. אני לא מבינה, מה רצית? לקבל את האישור שלי??? אישור לעשות ממני צחוק??? להוציא אותי קטנה???
"זה לא את זה אני" ??? - לשם שינוי המשפט הזה משקף אמת, אולי אתה גם רוצה שאמשיך לחבב אותך? תגיד נפלת על הראש??? זה תמיד הכל סביבך..א-ת-ה צריך זמן, א-ת-ה מבולבל, א-ת-ה "לא יודע".. זה תמיד אתה אתה אתה.. הכל אתה..
אני לא יודעת למי אני מתקשה יותר לסלוח לך על זה שעשית לי את זה או לי על זה שנתתי לך לעשות לי את זה.., אבל מעצמי אני כבר לא יכולה לברוח וממך כן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אוטנציה בפוטנציה