נתחיל מ"קצת" עצבים. כבר יותר משבוע שיש לנו תקלות באינטרנט. הוא מתנתק ומתחבר לסירוגין לפעמים בהפרש של כמה שעות. זה ממש מציק. רוב הזמן הייתי על הווירלס של השכנים שהיה איטי כמו התור לבנק. אז כבר לפני שבוע התקשרתי לבזק-נזק כדי לפתור את העניין ובלי יותר מדי בדיקות הנציג שלח אותי לחנות שלהם להחליף מודם. החנות שלהם נמצאת במרחק שעה נסיעה לכל כיוון (אמנם החנות נמצאת בתל אביב, אבל אני שגרה בפרבר של תל אביב נתקעת בפקקים באוטובוס). שאלתי אותו למה אי אפשר לשלוח טכנאי, הרי זה התפקיד שלו, לתקן תקלות והייתי מצפה מחברה כל כך גדולה להיות אחראית למודמים שלה ולהחליף אותם כשיש צורך (במיוחד שהצורך הוא בערך כל 3-4 חודשים, מה כל פעם אדם צריך לרוץ לחנות שלהם ולהחליף מודם?). אבל לא. אני כאמור בחורה סבלנית, הבלגתי על זה והחלטתי לעזוב את הנציג לנפשו. אמרתי שאני אלך כבר להחליף את המודם מתישהו. תוך כדי העברתי גם פניה דרך הפייסבוק של בזק נזק עם טלפון והכל ומיותר להגיד שהם לא חזרו אליי, למרות שהם מבטיחים לחזור לפניות. אבל שוב, מכיוון שסבלנות זה השם השני שלי הבלגתי גם על זה. (טוב נו, לא ממש הבלגתי. כתבתי להם קצת נאצות על הקיר). הלכתי להחליף את המודם אתמול, זה לקח לי בדיוק דקה ובשביל זה נסעתי כמעט שעתיים הלוך-חזור. פשוט ביזיון.

חיברנו את המודם והפלא ופלא, המודם חדש לגמרי, אבל האינטרנט עדיין לא עובד. התקשרתי בהתחלה לספקית כדי לקבל שם משתמש וסיסמה לאינטרנט כי שכחנו את הסיסמה אחרי כל כך הרבה זמן. ניסיתי לתפעל את האינטרנט יחד עם הנציג וזה לא הלך כי משהו לא הלך ברשת. אז הוא העביר אותי לעוד נציג והיה זמן המתנה מטורף. בסוף, הגעתי לנציג אחר של ספקית האינטרנט והוא ניסה ככל יכולתו לעזור לי, אבל הוא לא יכל לעשות הרבה כי התשתית לא הייתה בסדר. הוא הפנה אותי לבזק והבטיח לחזור אליי תוך שעה כדי לראות שהכל בסדר. לספקית אין לי טענות, נכון, חיכיתי הרבה, אבל הם היו שירותיים ככל שהם יכלו. כמו שאמרתי אני סבלנית ביותר למרות שבאותו שלב הייתי כבר שעה על הקו.

אז התקשרתי לבזק, שם דווקא לא היה זמן המתנה. ענה לי נציג עם דיבור מהיר מדי שחשב שאני גבר (מסתבר שהקול משתנה אחרי שמדברים שעה בטלפון). הנציג ניסה כמה דברים. כמובן שאני באותו שלב הפכתי לשפחה שלו, כיביתי והדלקתי את המודם, כיביתי והדלקתי את המחשב, איפסתי את המודם, שיניתי הגדרות, שיניתי בחזרה, שיניתי שוב ושיניתי בחזרה. גם במחשב הנייד, גם במחשב הנייח, העברתי כבלים מפה לשם. (אמרתי כבר שאני ממש סבלנית? אחותי כבר התפוצצה בצד והתחילה לקלל את הנציג, ההורים שלי עברו לסירוגין ולא הבינו איך אפשר לדבר כל כך הרבה. כשניסיתי להעלות את האפשרות המופרכת מיסודה שאולי יבוא טכנאי כי אני מתחילה להתחרפן הנציג אמר לי את המשפט: "אבל הטכנאי שלנו לא טכנאי מחשבים". רגע, רגע, רגע, תנו לי להבין. הוא לא טכנאי מחשבים כך שהוא לא פותר בעיות שתלויות במחשב והוא לא מחליף ציוד כפי שאמרו לי בשיחה הקודמת, כך שהוא גם לא מטפל בבעיות שקשורות לציוד. אז במה הוא כן מטפל??? בשביל מה קיים טכנאי? למה אני צריכה לעשות עבודה של בעל מקצוע? כמו שהם עושים תמיד הוא ניסה להוכיח לי שזו בעצם לא בעיה שקשורה בתשתית (כדי לנער אותי ממנו ומבזק), אבל זה לא הלך לו. אז הוא הלך להתייעץ כי שום דבר כבר לא עזר. אחרי כמה דקות היינו עם טכנאי בכיר שניסה לפתור את הבעיות, גם הוא לא הצליח לעלות על הבעיה. הוא אמר שהוא יתאם טכנאי ליום רביעי כי אין כרגע ליום שלישי ואז באמת יצאתי עליו. אני חושבת שדיברתי איזה דקה וחצי בלי לנשום, יותר נכון התחלתי לצעוק על השירות הגרוע שלהם ועל איך שהם מתייחסים ללקוחות שלהם. אמרתי (צעקתי) לו שעד יום רביעי יהיה מאוחר מדי ושאנחנו נתחבר כבר לתשתית של הוט. עוד הוספתי ואמרתי שעד כמה שהמוניטין של הוט גרוע, הם בטח יותר טובים מבזק. באמת האמנתי במה שאמרתי. מבזק אני תמיד מתאכזבת ובכל שיחה אני מכינה את עצמי מראש לצעקות וויכוחים. פשוט שירות מזעזע, נציגים אטומים ובכלל חוסר נכונות לפתור את הבעיה. אני לא מחשיבה את עצמי טיפשה ואני יודעת בדיוק מתי מנסים לעזור לי ומתי מנסים להתנער ממני. למשל הטכנאי הבכיר של בזק נזק היה ממש מותק וניסה לעזור לי, אבל למה צריך לעבור שבעה מדורי גיהנום בשביל להגיע אליו.

הוא אמר לי שהוא ינסה להשיג לי טכנאי ליום שלישי בבוקר והוא יתקשר אליי דבר ראשון כשהוא יגיע למשמרת. הייתי ממש מותשת בשלב הזה. הייתי כבר שעתיים על הקו וחוץ מזה גם הייתי מורעבת. ניתקתי את השיחה וקיוויתי שאכן יגיע טכנאי. הכנתי לי ארוחת ערב ופתאום אני מקבלת עוד שיחה. זה היה הטכנאי הבכיר שאמר שהוא בדק את התשתית שלנו ונראה לו שהוא עלה על הבעיה. הוא עשה ועידה יחד עם ספקית האינטרנט. מהספקית העבירו אותנו גם מנציג אחד לנציג שני ותוך זה תוך כדי שאני מורחת לי קוטג' על הלחם וחותכת גמבה. כבר הספקתי לאכול חצי מהארוחה עד שהנציג השני ענה לנו שם. שוב חזרתי למחשב שם, עשינו כמה דברים ופתרנו את הבעיה בסופו של דבר. אחרי יותר משעתיים וחצי שהייתי עם 6 נציגים שונים על הקו הכל הסתדר וזה רק מוכיח שאם באמת רוצים לטפל בבעיה אז מטפלים בה, וכשמנסים לקחת אחריות אז בסופו של דבר הכל מסתדר. עדיין למרות שנפתרה הבעיה, הבטן שלי מלאה על בזק. באמת ובתמים אני חושבת שהם הכי גרועים בשוק מבחינת שירות לקוחות.

אם כבר אנחנו מדברים על דברים מעצבנים אז תרשו לי להוציא עוד קצת כעס: אמא שלי עולה לי על העצבים. אני באמת עוד שניה יוצאת מדעתי ממנה. אני לא יכולה להיות בסביבה שלה יותר מדי זמן רצוף, זה כל כך מעייף. יש לה קטע כזה שהיא עוקצת ומעירה הערות על כל דבר שזז. זה יכול להיות על אנשים בטלוויזיה: הזה שמן, וההוא מכוער, וההיא מדברת שטויות, ואלף ואחת הערות. אחת אחרי השניה. על כל אחד יש לה מה להגיד. אבל מה שהכי מעצבן אותי ברמה שאני ממש מתכווצת מבפנים מכעס זה איך שהיא מתייחסת לאבא שלי. זו פשוט התעללות. אני זוכרת כמה וכמה פעמים שהפה שלי ממש מת לצעוק עליה ונדרש ממני מאמץ עצום בשביל לעצור את התנועות של הפה שלי, אלה היו כמעט תנועות בלתי רצוניות, אבל עצרתי את עצמי מלצאת עליה. היא מעירה לו על כל תנועה ותנועה שהוא עושה, שום דבר לא מוצא חן בעיניה, כל דבר שקורה, כל דבר שהוא עושה היא מייחסת את זה איכשהו לזה שיש לו לכאורה מאהבת, קוראת לו בכינויי גנאי כל הזמן. בשעה אחת ממוצעת היא יכולה לרדת עליו 5-6 פעמים בקלות אם לא יותר. היא חושבת שהוא בוגד בה, בעוד שהיא בעצמה לא ממש שה תמים. אני בטוחה במאה אחוז שהיו לה סיפורים מהצד, אז מה כל המשחקים האלה? אם כל כך לא טוב לה איתו והיא חושבת שהוא כזה וכזה (צונזר) אז תעזבי אותו, תצאי לחיים חדשים עם המאהב שלך או בלעדיו. אבל אצלה גירושים זו מילה גסה. כשהיא שומעת את המילה הזו היא ישר אומרת "לא עלינו" ואני חושבת לעצמי בלב "כן עלינו". איך אפשר להמשיך ככה? זה בלתי נסבל, היא לא יכולה להעביר שניה אחת בלי להעביר ביקורת על משהו. וכמובן שזה גם עליי. יש לה הערות עוקצניות כאלה עקיפות על זה שהשמנתי (כן, השמנתי). אני יודעת שבסך הכל הכוונה הכללית זו דאגה, אבל למה הערות עוקצניות כאלה??? אז אני עוקצת בחזרה. מה שהיא אומרת עליי לא מזיז לי כל כך, אבל כל העניין עם אבא שלי פשוט עולה לי על העצבים ברמה הכי קשה שיש. אני לא רוצה להיות מעורבת ביחסים שלהם, פשוט לא רוצה לדעת כלום!!!! גם ככה אני יודעת ושומעת יותר מדי דברים. אני חוזרת ואומרת לעצמי: "זה לא נוגע אליי" ולא להתרגש ממה שהיא אומרת ושזה ביניהם, אבל בחייאת כמה אפשר להתעלם? כשמדברים מולי וצועקים מולי ומטיחים האשמות מולי אז באיזשהו שלב זה כן נוגע אליי.

רציתי לכתוב על עוד דברים, אבל זה לא מתאים לאווירה העצבנית שנוצרה פה בפוסט, אז בפעם אחרת.

בובי