טוב, תשמעו, אני רק נזכרת בזה ובא לי להקיא. תקשיבו מה קרה לי היום. אני הולכת לי לתומי ברחבי האוניברסיטה. פתחתי את הפה למעין פיהוק קטן, לא משהו רציני. זה אפילו לא היה פיהוק, בקושי פיהוקון, נשימה עמוקה עם פה קצת פתוח! זה הכל! ותוך כדי שאני עושה את זה אני מרגישה ששאבתי משהו לפה. לא סתם משהו, זה היה יצור חי. אני עוד לא קולטת את זה ותוך שבריר שניה הזבוב או היתוש או מה שזה לא יהיה- היה כבר בגרון שלי, אני בטוחה שהרגשתי לכמה שניות את הכנפיים שלו. לא משנה מה ניסיתי לעשות הוא לא יצא החוצה. השתעלתי והשתעלתי, ניסיתי לפלוט את הזבוב/ יתוש החוצה ושום דבר לא עבד. בסופו של דבר בלעתי אותו. אתם לא מבינים איזה גועל. אפילו לא היו עליי מים לשטוף את הגועל הזה. מה אני עשיתי רע שמגיע לי לבלוע חרקים?

אם כבר מדברים על לאכול חיות. היה לי כזה חלום אתמול בשנ"צ. חלמתי שכל המשפחה יושבת לארוחת צהריים ואנחנו אוכלים את הכלבה שלנו. בהתחלה זה נראה לי כמו שניצל רגיל, עד שאני קולטת בשאריות שהיו לי על הצלחת את האף הקטן והחמוד שלה ואת הלסת שלה. אני זוכרת שבחלום הייתי בהלם שהבנתי שאנחנו אוכלים אותה. לא הבנתי איך אפשר לאכול יצור כזה מקסים- כמעט בן אדם. כשהתעוררתי והייתי מטושטשת אמרתי לעצמי שאני הופכת להיות צמחונית. לא אוכלת יותר חיות. ככה החלום הזה השפיע עליי. כמובן שאלה סתם מחשבות ואני לא מתכוונת ליישם את זה. הנה, היום למשל, אכלתי זבוב.

אניווי, תשאלו אותי למה בכלל הייתי היום באוניברסיטה. הרי כבר חופש. אבל הייתי צריכה להגיש עבודה. כמו שקורה לי לאחרונה גם עם העבודה הזאת הייתה לי בעיה עם התאריכים. שוב זכרתי תאריך לא נכון. חשבתי שיש לי עד יום ראשון בשביל להגיש אותה, אבל זה היה עד היום. ממש התייאשתי ממנה כי העבודה מבוססת על סרט בצרפתית שראינו בכיתה. אני כמובן לא זכרתי כלום מהסרט ואפילו לא היה לי בן\בת זוג להכין איתו\ה את העבודה. ניסיתי להוריד את הסרט, אבל הוא לא נמצא בשום מקום. בסופו של דבר איזה מישהו פירסם ממש ברגע האחרון שהוא כבר הכין את העבודה ושהוא רק צריך בת זוג לרשום את שמה על העבודה. ישר קפצתי על המציאה. כל מה שהייתי צריכה לעשות זה לשפר דברים שנראים לי בעבודה- עשיתי את זה היום תוך כמה דקות והגשתי. חשבתי להגיש עוד עבודה, אבל לא הספקתי לעשות אותה אז אני אצטרך לחזור לכאן שוב. עכשיו אני בחדר פה. החלטתי לא לחזור היום הביתה. יש לי מזוודה ענקית עם דברים שאני מחזירה הביתה ולא בא לי להיסחב איתה בעומס של הרכבות ביום חמישי. עדיף לנסוע מוקדם בבוקר עוד לפני שכל החיילים יספיקו להתעורר.

שבוע הבא אני אבוא כנראה בפעם האחרונה לב"ש. גם להגיש את העבודה האחרונה הזאת. הייתי אמורה לעשות אותה עם מישהי, אבל בסוף החלטנו שלא בעיקר בגלל שבסמסטר הקודם היא הגישה את העבודה באיחור של חודשיים וחצי (הבאתי לה אותה לעריכה אחרונה וסמכתי עליה שתגיש ובסוף רק כשהמרצה חילק את הציונים הבנתי שהיא לא הגישה את העבודה עדיין). למזלנו המרצה זה י"י המלך שלא אכפת לו מבחינתו אם היינו מגישות גם בעוד שלוש שנים את העבודה, אבל גם הפעם היא הראתה סימנים של אחת שלא הולכת להגיש ואמרה לי שאני צריכה לתת לה בעיטה בתחת כל פעם שהיא נרדמת, אז החלטתי שיפרדו דרכנו. כל אחת תעשה את העבודה בעצמה.

אני לא מאמינה שעוד מעט אני לא אראה יותר את המקום הזה. היום שלחתי להדפסה טופס הפסקת לימודים כדי להעביר למזכירות ונפל לי האסימון שוב. אני לא הולכת לחזור לפה כנראה אף פעם. ברוב סניליותי, גם שכחתי להדפיס את הטופס אחרי ששלחתי אותו להדפסה. אם זה לא התחלה של אלצהיימר אז אני לא יודעת מה כן. טוב, בשביל זה יש את הפעם הבאה. שכחתי להדפיס גם את הטפסי בקשה של מועדי ג'. דאמט.

אל תלכו עם פה פתוח ברחוב,

בובי