אמא שלי מכירה את כל הכדורים בעולם. את הטובים יותר, את הטובים פחות, את תופעות הלוואי. אחרי הכל היא לוקחת כל כך הרבה סוגים של כדורים: לחץ דם, כולסטרול, כאבי גב, כאבים בירך, כאבים בברך. היא גם מסדרת לה את כל הכדורים במעין מתקן כזה לפי ימים. יש לה גם שיחות שלמות עם אנשים על הכדורים השונים והיא אפילו ממליצה. בחיי שצריך לשים עליה כוכבית קטנה עם המילים: "המציגה אינה רופאה".

לכן זה היה טבעי שכשקיבלתי אתמול כאב גב רציני (הייתי משותקת כמעט) אני אפנה אליה. היא ישר המליצה לי על כדור, אמרה לי שהוא מצוין ושיש לה הרבה "לקוחות" שלקחו את הכדור הזה והיו מרוצים (היא לא אמרה לקוחות, זו סתם פרשנות שלי). בהתחלה קצת נרתעתי. מה פתאום שאני אקח כדורים שאמא שלי לוקחת? מה אני זקנה? אבל חיש מהר הוכרעתי על ידי הכאב שרק הלך והתגבר. "זה רק כדור אחד" אמרתי לעצמי, "זה לא הופך אותי לזקנה. אני צעירה ומגניבה". אז לקחתי. לא לפני שציינתי לפניה שהיא מתנהגת בדיוק כמו סוחרת סמים מקצועית.

למה בכלל היה לי כאב גב? כי הרמתי מזוודה עם בגדים וקלסרים ששקלה כמדומני איזה 40 קילו. אמנם השתדלתי רוב הנסיעה מבאר שבע לבקש עזרה מעוברי אורח כשהיה לי קשה (ותודה לחייל שעזר לי להרים אותה ולהוריד אותה מהמסוע של הרכבת), אבל במדרגות לבית שלנו כבר לא הייתה לי ברירה והרמתי אותה לבד וזה מה שגרם למצב הזה.

עכשיו כמעט יממה אחרי שלקחתי את הכדור, אני לא מבינה מה זה כל סיפורי הנפלאות שאמא שלי סיפרה לי על הכדור. עדיין כואב לי הגב, אמנם פחות, אבל זה נראה לי רק בזכות המנוחה של הלילה. עדיין כואב לי קצת ואני מרגישה אפילו יותר זקנה ממה שהרגשתי כשלקחתי את הכדור. ל"לקוחות" של אמא שלי הכדור עזר ולי לא. איזה מין דבר זה. אה, אגב, היא גם המליצה לי על תרגילי "פיזיותרפיה" שמשחררים לה את הגב כשהוא נתפס. היא ממש מקצועית בכל מה שקשור לכאבי גב. אגב, לא רק בכדורים היא סוחרת. גם במשחות שונות. אם אי פעם תצטרכו עצה, אתם יודעים למי לפנות (אני מקבלת את הייעוץ בחינם, אבל לכם זה יעלה כסף. מוהאהאהא).

בכל מקרה, אני מקווה שזה יעבור לי עד מחר. זה ממש כמו נכות הדבר הזה. אני לא יכולה להתעלם מזה שזה לא רק בגלל המזוודה. הכושר הגופני שלי על הפנים וחזרתי למשקל ההתחלתי שלי, כלומר תוך חצי שנה החזרתי לעצמי את ה-20 קילו שהורדתי (או אולי קצת פחות, לא ממש נשקלתי לאחרונה). הרצון לטפל בזה תמיד קיים, אבל כוח שיתלווה לרצון הזה פשוט לא קיים כרגע.

זה לא קשור בכלל, אבל ראיתי איזו נערה מחוצ'קנת באוטובוס ביום חמישי, והגעתי למסקנה שאני ממש אוהבת את עור הפנים שלי. בחיים לא היו לי חצ'קונים חוץ מחצ'קון פה וחצ'קון שם במחזור. לא הייתי צריכה משחות ודברים כאלה. קיבלתי כנראה את עור הפנים של אמא שלי. גם לה יש לה עור טוב. אם זה באמת נכון, אז גם קמטים לא יהיו לי עד גיל מאוד מבוגר. גם סבא וסבתא שלי מצד האמא היו עם עור צעיר עד יום מותם (רק חבל שעור צעיר זה לא ערובה לבריאות כללית, מהבחינה הזאת הם די סבלו).

אם מסתכלים על מקומות שהגנטיקה דפקה אותי אז זה בשיער שיבה. את זה לקחתי מהצד של אבא שלי. אני זוכרת שיער לבן כבר מגיל 16-17, אמנם בבודדים, אבל נראה לי שבעוד 10 שנים פחות או יותר אני כבר אצטרך לצבוע. לפני שבוע אמא שלי שאלה אותי מה זה הנצנצים שיש לי על הראש. לא התייחסתי לזה כל כך עד שהסתכלתי במראה יום למחרת והבנתי שאלה לא נצנצים, אלא שערה אפורה-לבנה.

יש עוד תופעה גנטית שאני כבר דור שלישי, היא מצד האמא. אין לי מושג איך קוראים לתופעה הזאת (ניסיתי לחפש בגוגל במיוחד אבל לא מצאתי שם) זה כנראה מאוד נדיר כי תמיד הפחדתי ככה את כל הילדים בכיתה שראו את מה שאני עושה. יש לי אצבעות עקומות ממש יש להן מעין שקע כזה באמצע והמפרקים יותר בולטים. במיוחד ביד ימין. אם אצל כולם קיפול האצבעות זו תנועה חלקה אצלי המפרקים נתקעים באמצע. גם לאמא שלי יש את זה וגם לסבתא שלי היה את זה. זה לא מפריע לי בחיי היומיום. זה סתם היה מגניב בתקופת ביצפר. אולי גם לכם יש את זה? ספרו לי ונקים קבוצת תמיכה.

זהו להיום, בובי