ביום ראשון עשיתי את זה ונרשמתי לאוניברסיטה. בהשפעת ההורמונים החודשיים הרגשתי שאני חייבת לעשות משהו עם החיים שלי. ההרגשה הזו בערה בי מבפנים והחלטתי שאי אפשר אחרת. התחלתי לשוטט באתר של אונ' בר אילן, פה ושם עברתי גם לאתרים של אונ' תל אביב והמכללה האקדמית תל אביב-יפו, אבל בסופו של דבר אמרתי לעצמי שחבל לי להתפזר (בכל זאת ההחלטה הייתה שתוך כמה שעות בלבד אני בוחרת תואר) בר אילן היא האופציה האידיאלית גם מבחינת מרחק מהעבודה, גם מבחינת היצע התארים. אני מתקבלת שם להרבה תארים בשונה מאוניברסיטת תל אביב, ויש שם מגוון רחב יותר של דברים שמעניינים אותי.  אז זה המקום היחיד שחיפשתי בו וזה המקום היחידי שנרשמתי אליו.

כמה שזה יקר. 470 שקלים טבין ותקילין, יומיים וחצי של עבודה שהלכו רק בשביל שידונו ברוב טובם לקבל אותי למסלול שלפי הנתונים שלי אני בטוח מתקבלת אליו. העדיפויות שבחרתי לא היו כל כך רחוקות אחת מהשניה.

העדיפות הראשונה: תקשורת (ראשי) וקרימינולוגיה (משני),

העדיפות השניה: תקשורת ומדעי המדינה (דו חוגי)

העדיפות השלישית: תקשורת (ראשי) ולשון עברית (משני)

סדר העדיפויות עוד עלול להשתנות עוד כמה פעמים, אבל זה הכיוון.

כמובן שההרשמה לא הלכה חלק. אחרי שמילאתי את כל הפרטים האישיים שלי הייתי צריכה להכניס פרטים של כרטיס אשראי, כולל שלוש ספרות שמודפסות מאחורי הכרטיס אבל באורח פלא הספרות האלה נמחקו לי, אני יכולה להישבע שהן היו שם. זה די אירוני שאני עובדת בחברת אשראי, אבל לא יכולה להשתמש באשראי שלי כשאני צריכה אותו. הכי "הסנדלר הולך יחף". הקשתי שלוש ספרות רנדומליות במחשבה שהמערכת לא תעביר אותי לשלב הבא אם הן תהיינה לא נכונות והפלא ופלא, זה עבר כאילו כלום! אז כל השבוע הייתי במתח האם אלה הספרות הנכונות או שלא, עד שראיתי באתר של הבנק שזה עבר אז כנראה שהקשתי את הספרות הנכונות בסופו של דבר. אין לי מושג איך עשיתי את זה! זה באמת היה מדהים כי פעם אחרונה שהשתמשתי בספרות האלה היה לפחות לפני שנה. זהו, אני רשומה לאוניברסיטה ובאוקטובר שוב ישתנו לי החיים נקווה שהפעם זה יהיה לטובה. אני לא יכולה להכחיש שאני מפחדת מהשינוי הזה, ששוב תהיה לי חוויה לא נעימה באוניברסיטה. אני גם מאוד מקווה להמשיך בעבודה תוך כדי, זה חשוב לי לא רק מבחינה כספית.

השבוע מבחינת אוכל חזרתי לדפוסים הישנים שלי. הורמונים מעודדי תאבון מצד אחד ולחץ על העתיד החדש מצד שני. אכלתי הרבה הרבה הרבה יותר מדי- תזונה על בסיס קקאו כמובן. בקיצור, לא טוב. אין לי מושג כמה עליתי אבל אני מאוד מקווה שזה סוף הסיבוב הזה ואני חוזרת כמו חדשה לתזונה בריאה יותר. אני אשקל מחר או מחרתיים כדי לראות איפה אני עומדת. וזהו, אין לי יותר מה להגיד בנושא- היה מה שהיה ואני לא יכולה לשנות את מה שהיה, רק לדאוג למה שיהיה.

יש לנו שכנה מאוד מעצבנת. בהמה ליתר דיוק וגם מגדלת דור שני של ילדות בהמות שרואים בדיוק מי זאת אמא שלהם. מוזיקה בפול ווליום בשלבים שונים של היום: בבוקר כשהיא מתעוררת, בצהריים כדי להעביר את הזמן ובערב. לא משנה אם זה יום חול או שבת. ככה בכל יום. כל פעם שהיא יוצאת מהבית היא מרעידה את הבית כי היא טורקת את הדלת כל כך חזק. על זה אני כבר בכלל לא מתלוננת יותר. אבל השיא זה המפגשים החברתיים שהיא עושה בערך פעמיים-שלוש בשבוע. המפגשים האלה רק מתחילים ב-11 שזו בערך השעה שאני הולכת לישון בכל יום. וכמו שאמרתי- בהמה. גם בשעות האלה היא מפעילה מוזיקה, החברים שלה והיא עצמה לא יודעים לדבר בשקט, הם צועקים! ואני שישנה פחות או יותר 3 מטר מכל העניין הזה הכי סובלת. ולא עוזרות הבקשות שלנו להפסיק את הרעש, כי היא כאמור בהמה, אז הזמנתי משטרה. וכצפוי הרעש לא הפסיק, אז התקשרתי שוב למשטרה. הם אמרו שהם היו שם, אבל לא היה שום סימן לרעש. אמרתי להם שגם אם הם הפסיקו לכמה שניות זה לא אומר שהם לא מרעישים ושהם ממשיכים גם עכשיו, אז בבקשה שידפקו על הדלת ויבקשו מהם להפסיק, לבדוק מבחוץ לא מספיק. אז היא אמרה שהיא שולחת עוד ניידת. בינתיים רבע שעה אחרי זה, הם התפזרו. השעה הייתה רבע לשתיים בלילה ורק אז יכולתי לישון. אין לי מושג מה לעשות יותר. להעיר לה לא עוזר, לדפוק לה על הקיר שתפסיק לא עוזר, המשטרה לא עוזרת.לחכות שחוזה השכירות שלה ייגמר? למצוא לה שידוך שיקנה לה בית מבודד בכפר? זה באמת נוראי. יש לה חברה שגם אם אני מצליחה להירדם יש לה צחוק כל כך חזק שיכול להעיר מתים בקבר. יש לי סיוטים מהצחוק הזה שאני כמעט מאבדת את השפיות. פעם אפילו דמיינתי ששמעתי אותה בעבודה.

זוכרים את הבת-דודה שהזכרתי לפני כמה פוסטים? זו שניתקה קשר עם המשפחה. אז אתמול חיפשתי אותה בפייסבוק ואיכשהו מצאתי. לא פניתי אליה, כי היא לא מכירה אותי והיא לא רוצה קשר עם המשפחה, אז מי אני שאכריח אותה, אבל היה נחמד לראות שיש לה גם שני ילדים. כמה טוב שיש פייסבוק.

שמתם לב למגמה מטרידה בזמן האחרון שכל הגברים השווים תפוסים?

בובי