קודם כל, תודה על כל התמיכה מהפוסט הקודם. אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא הייתם מעודדים אותי ככה. עבר מצב הרוח הרע. שום דבר לא מושלם, אבל זה שאני אתבכיין על זה, לא יעזור לי. אז אופטימיות וחיוכים לכולם.

כבר אזרחית העבירה לי את השרביט. אז אני אנסה לדלות ממעמקי מוחי דברים שאתם לא יודעים. למרות שאני חושבת שותיקי הקוראים יודעים עליי הכל. אז נתחיל:

1. אף פעם לא הייתי בחו"ל. ההורים שלי גם אף פעם לא היו בחו"ל. כל החופשות המשפחתיות שלנו היו לפני הרבה מאוד שנים ורוב הפעמים היינו באילת.
   
2. אני לא יודעת לשחות. אם אני הולכת לים אני רק ברדודים, בבריכה אני אמנם לא בבריכה של הקטנים (לא מאשרים לי יותר להיכנס לשם) אבל מים שמגיעים לי לכתפיים מספיקים לי. מעבר לזה אני נצמדת למעקה שמא אטבע.
   
3. אני לא יודעת לרכוב על אופניים. אף פעם לא לימדו אותי כשהייתי קטנה.
   
4. אחד החלומות שלי זה לעשות צניחה חופשית. אני לא יודעת אם זה יצא לפועל מתישהו, אבל מדי פעם אני מדמיינת לעצמי איך זה וזוכה לחוות פרץ אדרנלין כאילו הייתי כבר על המטוס ומישהו דוחף אותי החוצה.
   
5. רפלקס ההקאה שלי חזק במיוחד. ריחות חזקים גורמים לי להקיא. בבוקר בכלל אם אני עוברת ליד צמחיה אני כולי מתעוותת. אני אפילו לא מסוגלת להכניס כלים מלוכלכים למדיח בגלל זה. בפעם האחרונה שעשיתי את זה הייתי עם אטב כביסה על האף.
   
6. אני חולה על חריף. אני קובעת סטנדרטים חדשים בכל מה שנוגע לחריף. מה שעבור רוב האנשים נחשב לחריף, אני מחשיבה לפיקנטי. אין דבר כזה חריף מדי, יש לשון לא מאומנת מספיק. אני לוקחת את רוב התימנים בתחרות אכילת סחוג.
   
7. אני דור שלישי לאצבעות עקומות. אני לא יודעת אם יש שם לתופעה הזאת, אבל זה בטוח גנטי. לסבתא שלי היו אצבעות כאלה, לאמא שלי יש אצבעות כאלה ולי יש אצבעות כאלה. זה לא הכי מעסיק אותי ביומיום, אבל לפעמים שאנשים שמים לב זה הופך לאטרקציה.
   
8. אני מוזמנת לחתונה בקרוב וכל המקובלים בתיכון הולכים להיות שם. עצם זה שהוזמנתי זה נס, כי הייתי די שקופה בתיכון, ואותה אחת שהזמינה אותי לא הייתה חברה קרובה שלי. מה שהכי מפחיד אותי זה שלא יזהו אותי. השכל אומר לי שזה לא הגיוני- כי לא הייתי עד כדי כך שקופה, אבל התיכוניסטית שלא הצליחה לחדור למעגל המקובלים משפיעה עליי. בנוסף, בטוח זה שהייתי מאוהבת בו כל התיכון הולך להיות, עם אשתו שהיא גם מהכיתה שלי. לא שאני מרגישה אליו משהו, אבל האינטרקציה האחרונה שלי איתו הייתה שהשאלתי לו את המחשבון שלי. כל כך התרגשתי מזה שהסנפתי אחר כך שעות את המחשבון אחרי שהוא החזיר לי אותו. בקיצור, זו הולכת להיות פגישת מחזור שתעלה את כל הזכרונות מהתיכון- הטובים והרעים.
   
9. אני אוהבת אתכם!

בובי

(אין לי מושג מה קרה, אבל היה לי סעיף 1 אחר שהחליט להיעלם כשהדבקתי את הפוסט, והפוסט מיספר את עצמו מחדש. נו שוין)