הנושא החם במחשבה ראשונה לא נראה לי כל כך מעניין. אבל יש לי מה לכתוב לגבי זה. עד לפני כמה חודשים היה לי פלאפון רגיל: בלי אפליקציות, בלי מסך מגע, בלי חיבור לאינטרנט. הספיק לי מה שיש לי. גם כי באותה תקופה הייתי עם הלפטופ באוניברסיטה בעיקר והיה לי חיבור אלחוטי כמה שאני רוצה. מה גם שלא היה לי כסף לשדרג. בתור סטודנטית שבאותה תקופה עבדה לפרקים ורוב הזמן לא עבדה בכלל אין כסף לקנות סמארטפון בכמה אלפי שקלים.

כשהתחלתי לעבוד חשבתי על לקנות לעצמי את הגאדג'ט היקר ובעודי מתלבטת באיזה חנות לקנות את זה, אבא שלי הקדים אותי וקנה לעצמו ואני חסכתי לעצמי את ההוצאה ולקחתי את המכשיר הישן שלו גאלקסי S הגירסה הראשונה, עכשיו זה נחשב ישן, אבל קיבלתי את זה מבלי לשלם שקל, אז מה אכפת לי?

ומאז נפתח בפניי עולם חדש. התחברתי גם לאינטרנט עם חבילה שמתאימה לי (אני בחברת אורנג' והסיבה שאני לא עוברת לחברות החדשות ולוקחת חבילת הכל כלול, היא בעיקר בגלל השירות הטוב שקיבלתי). את האמת, שלרוב אני גולשת דרך המכשיר רק בפייסבוק. לאחרונה גם בטוויטר, אבל פחות כי זה תוקע את המכשיר. הממשק של ישראבלוג באנדרואיד, הייתי רוצה להשתמש, אבל הוא לא כל כך ידידותי למשתמש. הלינקים קטנים וזה לא מתחבר כמעט אף פעם לשם משתמש, למרות שהסיסמה נכונה, אז ויתרתי. חוץ מזה פה ושם אני משחקת דרך המכשיר, קוראת חדשות דרך האפליקציה של וואי-נט ואיך שכחתי את הוואטס-אפ. סוף סוף אפשר לשלוח הודעות בחינם לאנשים. הוואטס-אפ הזה גם משמש למקום שבו אני מקבלת עדכונים מהעבודה. מאז שהגיעה המנהלת החדשה כל הצוות מתקשר דרך הוואטס-אפ וזה נחמד שאנחנו מתאחדים לפחות באיזשהו מקום, מאחלים אחד לשני שבת שלום, וחג שמח ומשתפים תמונות וכו'. זה ממש נחמד.

כמובן שיש את האפליקציות שאני תמיד אומרת שאני אשתמש בהם, אבל אף פעם לא עושה את זה. כמו למשל האפליקציה של TED  שדרכה אפשר לשמוע הרצאות במגוון נושאים, כל אחד ומה שמעניין אותו. הבעיה היא שכל ההרצאות באנגלית ואני מתעצלת רק מלחשוב עכשיו שאני אצטרך לשמוע עכשיו בשפה זרה הרצאה, לא משנה עד כמה הנושא מעניין אותי.

חוץ מזה, המצלמה שלי במכשיר כבר עייפה מרוב שאני מצלמת את האחיין החמוד שלי. תמיד רציתי מצלמה, אבל לא רציתי לבזבז כסף על מצלמה דיגיטלית שמן הסתם אני לא אסחב אותה לכל מקום שאני הולכת ובטח שלא אשלוף אותה בכל פעם שארצה לצלם משהו. ככה פשוט יש את הגלאקסי שמשרת אותי נאמנה. תמיד הוא איתי, אז במידת הצורך אני מצלמת איתו. זה טוב לחובבנים כמוני.

משהו שממש הפריע לי בזמן האחרון באנדרואיד זה שאין אפליקציה אחת ראויה שאפשר להוריד דרכה שירים בעברית ישירות למכשיר. לא משנה כמה חיפשתי, לא משנה איזו אפליקציה הורדתי, אף אחת לא עבדה או שלא היו בה כלל שירים בעברית. אני לא כל כך אוהבת מוזיקה לועזית. תנו לי שלמה ארצי, שלום חנוך, גידי גוב ואני מסודרת, אבל אין אפליקציה כזו בנמצא! כנראה שמוצאים משהו רק כשמפסיקים לחפש. במקרה נתקלתי באיזה לינק בפייסבוק של אתר שאפשר להוריד דרכו שירים במהירות למחשב. בהתחלה הייתי סקפטית כי עד עכשיו אף אתר לא הצליח לספק את מה שאני מחפשת. אבל זה באמת עובד. לא בקטע של לעשות להם פרסומת, אבל זה באמת אתר מצוין. אתמול ישבתי והורדתי שירים למחשב והעברתי הכל דרך הבלוטות'. סוף סוף אני אוכל לשמוע קצת עומר אדם בפול ווליום באוטובוס.

סמארטפון זה סמל סטטוס, לא משנה מה תגידו. יש כאלה שמעוניינים להיות חלק ויש כאלו כמו אמא שלי שהתפגר לה הפלאפון והיא לא מעוניינת בכלל בסמארטפון. בשבילה זה מעין סמל סטטוס שלילי. לא רוצה אפילו את האופציה לאפליקציות שישגעו אותה. תנו לה רק לקבל שיחות ולהוציא שיחות.

עד כאן להיום,

בובי