בשבועות האחרונים עלו לדיון מפגעים כמו המרכז לאמנות האונס (סליחה, פיתוי) וחוללו בלגן ברשת כולה ובבלוגספירה בפרט. בעקבות הפניה או שתיים בפייסבוק יצא לי לקרוא את הפוסט המקורי (של הרב-שגל המהולל) ושניים מהפוסטים היותר בולטים שנכתבו בעקבותיו (סליחה שאני לא זוכרת ולא מקשרת, אבל מה הסיכוי שאת אלה לא קראתם לבד?) ואז שיר דמע, שאותה התחלתי לקרוא בקפידה ( משהו באין-אופטימיות שלה, בחושפנות הנוגעת ללב שלה, ובמצב המכמיר בו היא נמצאת - בטיפולי פוריות למרות שהיא עצמה לא בטוחה שהיא מוכנה עוד לילדים, אם בכלל - נוגע ללבי ומושך אותי לקרוא. היא גם כותבת ממש טוב) פרסמה את הפוסט הזה. היא מקשרת בו לאותם פוסטים שהזכרתי ברפרוף לעיל, אם חפצתם לקרוא אותם. היא מקשרת לעוד כמה פוסטים. והיא גם מדברת על "הכצעקתה".
בהתחלה, מבורותי בענייני הבלוגספירה, ממש לא ידעתי מה זה האתר הזה, והנחתי שמדובר על אחד מהשניים בהם קראתי פוסטים על פרשת אונס התיירת [1]. אז כששיר דמע הביעה בשקט את ההרגשה שלה שיש משהו קצת מתבכיין באתר הזה, ואולי נשים עושות מזבובים פילים, הייתי בצד החצי מתרעם. רק חצי, כי היא לא סתרה שקיימות הטרדות, היא רק אמרה שהאתר ההוא ספציפית נראה לה קצת מתבכיין. התפתח דיון על העובדה שהיא בת זונה ממוזלת שלא חוותה הטרדות, או צוידה מלמעלה באחלה מנגנון הכחשה שמאפשר לה לחוות הטרדות מבלי להיות מוטרדת מהן, ובפוסט האחרון שלה היא אפילו ציינה מאורע שקרה עם נהג אוטובס - היא היתה מוסתרת על ידי רכב שחנה מול התחנה ופחדה שהנהג לא יראה אותה ולא יעצור, הנהג ראה אותה, עצר, ראה את שאריות הפניקה שלה שהוא יחלוף על פניה, ואמר "מה נלחצת? שאני לא אעצור לבחורה יפה כמוך?" (פראפרזה שלי מהזיכרון, לא ציטוט מדויק). זה נאמר בבדיחות דעת ולא הטריד אותה אבל אחר כך היא חשבה שאולי עבור אחרות זה היה נתפס כהטרדה.
וזו, קצת, הבעיה שלי עם "הכצעקתה", אליו נחשפתי בטעות היום במלוא הדרו.
קראתי כמה פוסטים, ומה אני אגיד לכם? זה באמת סוג של יבבנות מקוממת וקורבנית להחריד.
סליחה; אם אתם קוראים בבלוג לאורך זמן, בטח יצא לכם להיתקל בקצה הקרחון של סיפורי ההטרדות שאני חוויתי. המטריד מכולם ואולי היחיד שנכתב מתוך פניקה רצינית, היה ההוא בסאבוויי עם הבחור שהתיישב מולי, הוציא את הזרג שלו, והחל לאונן לכבודי תוך בהיה בפרצוף שלי. מאונן אחר החליט לאונן לכבוד דוגמנית [2] ולכבודי בסטארבקס באסטור פלייס, וגם עליו כתבתי פה. הוא הכניס את האיבר למכנסיו והלך להישען על קיר אחר כשהוא ראה שאנחנו מתכוונות לעבור לשולחן שלא ליד החלון. אבל מרבית הסיפורים נכתבים מתוך שעשוע מסויים, כמו זה על הבחור בסובארו הכחולה שעצר את הרכב שלו באמצע הכביש, מול תחנת האוטובוס בה ישבתי וחיכיתי לתומר - חבר מהיסודי שלא ראיתי מאז גיל 12 - שהיה אמור לבוא בסובארו כחולה ולאסוף אותי. ההוא עצר, צפצף ובהה בי, מכוניות צפרו לו שיזוז, אני חשבתי שזה תומר, ובנון שלנטיות נכנסתי לרכב של האיש הזר הזה, ופלטתי "מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" אחרי שהתגברתי על ריח הסיגריות התפל שעמד במכונית, והתפלאתי שתומר היקה גדל להיות האיש המאוד מעשן הזה. כשהוא ענה "למה בדיוק את מתכוונת?" או משהו בסגנון, ביקשתי יפה שיעצור לי את הרכב וייתן לי לרדת. וואו, זה היה יכול להיגמר רע. אבל נשבעת לכם שבשום שלב לא עבר לי בראש "וואו, לכתוב להכצעקתה על האידיוט שעצר את הרכב שלו סתם ככה וציפה שאני אכנס לו לרכב רק כי הוא בוהה בי וצפר פעם אחת".
אז שיר דמע מעולם לא הוטרדה על ידי אף אחד, ואילו אני מוטרדת אינסוף, על כל צעד ושעל (כולל בהריון מתקדם. ורב הזמן הסתובבתי בג'ינס וטריקו), ושתינו קיבלנו את אותו הרושם - הפוסטים באתר ההוא נקראים יבבניים וקורבניים.
קשה לי לשים את האצבע על מה זה בדיוק. אולי זה ריבוי סימני הקריאה, או הניסוח כאילו צריכים!להיות!סימני!קריאה! אחרי כל פסקה, או משפט, או מילה. אולי זה סתם סיגנון ה"שתו לי, אכלו לי".
כן, קיימת בעולם הטרדה מינית.
כן, חשוב לדעת לזהות אותה ולעצור אותה.
כן, זה טוב שיש לאנשים במה לחלוק את זה.
אבל אולי עדיף פורום? אולי זה מה שמפריע לי - הריכוז הזה. העובדה שבמקום עוד הודעה בפורום שתזכה לתגובות עידוד, זה פוסט באותיות של קידוש לבנה. והוא לא כתוב הכי טוב בעולם, והרבה מסיפורי הזוועה בכלל לא כאלה מזוויעים. נו, אז חרדיות בירושלים מעירות לך שהחצאית קצרה. גם כן יופי. אותי פעם עצרה איזו תמהונית בפאקינג כיכר דיזינגוף, והעירה לי שאני לובשת חצאית באורך ביניים (מתחת לברך, לא ארוכה עד השוק) וכפכפים (!) סימן הקריאה במקור. "מה, את לא מפחדת שאנשים יבואו ויטרידו אותך?" היא אמרה, אחרי שעה של הטרדות נוסח "לא קר לך ככה".
"לא, עד אליך, בחיי שלא חשבתי שמישהו יטריד אותי בגלל זה." השבתי, והיא סוף סוף הבינה את הרמז והלכה.
אז בחורים עוצרים את הרכב שלהם ונותנים לך לעבור במעבר חצייה, לא כי יש לך זכות קדימה, כי הם רוצים לראות את הטוסיק שלך כשאת עוברת. לפחות עוצרים לך, לא?
בקיצור, מה אני אגיד לכם? לא מצדיק אותיות של קידוש לבנה בעיני. במיוחד לא אם זה גורם אחר כך לבחורה לתהות האם היא צריכה להרגיש מוטרדת ומושפלת כי נהג אוטובוס חייך אליה ואמר "שאני לא אעצור את האוטובוס לבחורה יפה כמוך?"
אז סליחה, ועם כל הכבוד - מבחינתי שם הרבה יותר הולם לבלוג ההוא יהיה "סערה בכוס תה", ופורמט יותר הולם יהיה פורום, שאז כן יהיה מקום לשם בומבסטי כמו "הכצעקתה".
[1] אני בכלל לא בטוחה שמדובר באונס, עמכם הסליחה. יש לי הרגשה שזה יותר צורת התבטאות של בבון שמנסה לעשות רושם על חברים שלו שמציגה את זה ככה; נגיד, שה"מה אני אגיד לכם, הבחורה מסרבת בתוקף להוריד את הבגדים!" מאוד יכול להיות שפה שלו להערות עדינות מצדה "לא, בלי להוריד את החולצה. רק תמשיך לעשות לי נעים". לא יודעת, סתם הרגשה כזו, כי כבר הייתי גם במקום הזה, וגם במקום השני, כלומר, במקומות שבהם התנגדתי נחרצות למגע של מישהו, ומקומות שלא לגמרי הייתי משוכנעת מה אני רוצה, אז לעת עתה התנגדתי בעדינות לחלק מהדברים, ועם השאר זרמתי יופי. אבל מן הסתם, לא הייתי שם, אז אני לא יודעת מה היה במקרה ההוא עם הבחורה ההיא.
[2] ללא שם שמפחדת להזדהות בשמה למרות שהיא טוענת שהיא מכירה אותי - אני כותבת כאן על החיים שלי, ועל מי שנוגע בהם. כמו שמדי פעם יבואו אזכורים לאנשים שהם כבר לא הבוסים שלי, או לאנשים שכבר לא גרים בסביבה, או לחברים שמזמן נפרדתי מהם, יגיעו גם אזכורים לאותה דמות כלפיה יש לך אובססיה חמורה. או שתתמודדי עם זה, או שלא ותמשיכי ללהג את השטויות שלך בתגובות. רק טיפ קטן וידידותי - כל עוד את לא מזדהה, אין למלים שלך סיכוי לגעת בי או לפגוע. מקסימום הן מדגדגות לי את האגו מכמה שאת חדורת מוטיבציה וקוראת ומגיבה באדיקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
