מגילות סנטה מיקה'לה

למה, הו למה אין בחיים האמיתיים כפתור undo קטן כזה, שאפשר ללחוץ עליו ולסדר את הכל?

לא, אין צורך להיבהל. לא קרה שום דבר באמת קריטי. בסך הכל אני מבינה שעשיתי טעות די נוראה כשהחלטתי להקשיב לכל העולם ואשתו (של אבא שלי) ולסגל לבן שלי הרגלי שינה נכונים, בניגוד לאינסטינקטים שלו עצמו.

שבועיים ימים חלפו להם מאז שהתחלתי, ובשבועיים האלה הספקנו לצבור מלאי מרשים ונפלא של ספרים (במיוחד מרשים כשחושבים על זה שנכון לעכשיו זה הגיע בדיוק משני מקורות - יעלי, החברה הראשונה שלי בחיים ששלחה ארבעה ספרים, ורוק סטאר, שהקרובה שלו הגיעה לביקור בניו יורק ועמה מתנות ממנו, שכללו שני ספרי ילדים מקסימים). לקרוא אותם הספקנו אך בקושי; רק "מעשה בחמישה בלונים" הוא קצר מספיק ולא קצר מדי, ואם להיות כנה, די מהר הוא הרגיל את עצמו להיות סופר עייף בשעה 6 בערב, ככה שבין המקלחת לאוכל אני ממש לא מצליחה לשרבב סיפור.

אז כן, כמו שכבר כתבתי, קודי שלי הוא ילד טוב. אלא שהוא גם חכם, ובדיוק תוך יומיים הוא עשה שני קישורים משמעותיים: אוכל = שינה, חושך = שינה. ההשלכות של הקישורים הללו היו מרחיקות לכת - החל מהיום השלישי ולמשך יומיים עד שהבנתי שאני צריכה להתגמש קצת, החל משעה חמש בערב לערך, הוא סירב לינוק - אלא אם כן הוא היה ממש במצוקה ורעב. או אז הוא היה מואיל בטובו, אוכל קצת, משביע את הרעב המיידי, וחוזר לסרב. זה לא שהוא לא היה רעב - הוא בבירור היה רעב. אבל זו היתה מעין שביתת רעב של "אם נראה לך שאת הולכת להשכיב אותי לישון אחרי המנה הזו, מחכה לך משהו לגמרי אחר!"

במקום לאכול הוא היה בוכה ומניע את הראש מצד לצד. אותו הדבר קרה גם בשעות מסוימות אם היה סביבו חושך. כשיש חושך - קודי מייבב וממרר נמרצות. כשמדליקים את האור - הוא נרגע. זה לא שהוא פחד או מה - הוא היה עלי, ברב המקרים, מריח את הריח שלי, מרגיש ושומע את פעימות הלב. אבל הוא רצה להבהיר לי שהרעיון של שינה הוא לא משהו שמקובל עליו, אז הוא מצא את הדרך שלו.

במקביל, נוצר מצב ממש מעיק שבו סנטי לא רואה את קודי בכלל. ביקיצה של בין 7 ל10 עם החלפת החיתול, היה החלון היחיד. לפעמים סחבתי את האמבטיה לחלון ההוא, כי אחרת בזמן ההחלפה סנטי היה משחק אתו וצוחק אתו קצת. והגם שיצא לי להגיד לו פעם או פעמיים "אל תשחק אתו, אתה מעיר אותו!" הרגשתי ממש רע להגיד את זה. ראבאק, הוא לא רואה את הבן שלו בכלל!

אבל תופעת הלוואי הכי איומה של כל הסיפור הזה, היתה שילד הפלא שלי, שישן חמש שעות רצוף בלילה מגיל עשרה ימים בערך, כבר לא יכול לישון רצוף יותר משעתיים. בדוחק, פעם אחת בלילה, הוא מצליח לישון שלוש וקצת שעות. שאר הזמן הוא מחזיק רק בין 20 ל-45 דקות ביום, לשעה וקצת, שעתיים וקצת בלילה. נחשו מי מותשת? שיחקתם אותה, עשר נקודות לכל קורא!

הבעיה הגדולה היא שנוצרה לנו שגרה חדשה. הוא מתעייף ב6 בערב, לפעמים כבר בסביבות 5, ואני לא אחסוך ממנו שעות שינה. מצד שני, כשהוא נרדם בסביבות 6 זה בדרך כלל לארבעים וחמש דקות, ואז הוא יונק, ואז חוזר לישון לעוד קרוב לשעה. כשהוא מקיץ מהתנומה המקוטעת הזו, הוא לא רוצה לחזור לישון לפחות לשעה- שעתיים. הוא רוצה זמן איכות עם אבא שלו ולא יעזור לי כלום. אתמול, למשל, הוא בכה ללא הפסק כל פעם שניגשתי אליו - לא רצה מוצץ, לא רצה על הידיים, לא נרגע מהחלב. רק כשאבא שלו ניגש לדבר איתו הוא נרגע מייד. נרגע - אבל לישון לא הסכים. בסוף הצלחתי להשכיב אותו לישון בסביבות עשר, אבל רק אחרי שנכנעתי סופית ונתתי לו ולאבא שלו המון זמן איכות על המיטה, מחוץ ללול.

אז זהו, הרגלי שינה "נכונים" be damned!; אני אחזור לתת לו להנהיג מה נכון לו, ואנסה לכוון אותו שוב לשגרה של אכילה כל שלוש שעות וזהו.

אחלו לי בהצלחה?