אתמול בפייסבוק העביר לי ג'יי בלאנקו, אדם יקר ומוכשר שמתנדב במרכז לנפגעות אונס, מידע על הצעת חוק שהמפלגה הרפובליקנית מתכוונת להעביר בארה"ב, לגבי הגדרה מחדש של "מהו אונס". למשל, שאם נאנסת בפגישה, זה לא נחשב לאונס. ואם סיממו אותך ואז נאנסת - גם זה לא נחשב. ואיפה אנחנו עומדים במקרים של אישה שלא בא לה כרגע לשכב עם בעלה אבל הוא לא מקבל את זה כאופציה? ומה לגבי גיל ההסכמה ואונס של מי שאינו נחבר כבגיר להסכים?
מחשבות מאוד מטרידות.
חתמתי על העצומה ופרסמתי בסטטוס שלי כדי להעלות מודעות, אבל האמת שאני פשוט בהלם שדברים כאלה בכלל עולים על דעתם של אנשים.
מהצד השני, כבר אמרתי כאן מה דעתי על האתר "הכצעקתה" והעובדה שהוא אתר ולא סתם עוד פורום. זה נראה לי טיפה מוגזם. אבל אז מישהו מעלה באוב את "סרנדה" של שלישיית גשר הירקון (בכמה שלישיות אריק איינשטיין היה חבר בחייו?) ואני לא יכולה שלא לחשוב על "הכצעקתה".
לא יודעת אם זה טוב או רע, אבל תחשבו על כל השירים האלה רגע;
"כל הלילה, אישה
אבירייך שלושה
סרנדה קדושה
שרים לך.
אבל את מעולם
לא הורדת סולם,
לא זרקת בחטיפה
מטפחת משי או כפפה
שנרים לך."
הממ... הם לא חשבו שאולי הסרנדה הזו מציקה לה? שאולי לשבת מתחת לחלון שלה ולשיר לה כל הלילה עושה לה רע? שאולי, רק אולי, יש סיבה שהיא מעולם לא הורידה סולם, או השליכה לעברם מטפחת או כפפה?
ומה לגבי אהבת פועלי הבניין? (ומה, באמת, נסגר עם איינשטיין?)
"יום יום כשאת עוברת כאן בתשע
אנו לך שורקים מן הסולם
ותאמיני לנו - זהו פשע
שאת לא עוצרת מעולם"
וזה ממשיך עם הערות לגבי העקבים, התסרוקות, המחאה כנגד אי התגובה של הבחורה.
אז כל עוד שירי התווך של האומה שלנו נשענים על רומנטיזציה של מה שהיום המון בחורות קוראות לו הטרדה - איפה עובר הקו? מה מוגזם ומה מוצדק?
אין לי יותר מדי פואנטה. אלו סתם מחשבות רנדומליות שפתאום ריקדו לי בראש. ויש לי התחושה שמסתתרת מאחורי זה איזשהי אמירה. אני רק לא יודעת כל כך איפה למצוא אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
