במשך ארבע עשרה שנים רצופות לפחות (סביר שעוד לפני כיתה א', אבל בכל זאת) הראשון בספטמבר הה יום משמעותי עבורי. מא' עד יג', כל שנה נפתחה בתאריך הזה. אחרי שנגמר יג', הצבא התחיל באותו תאריך גמכן.
והשנה דווקא השני לספטמבר הוא יום משמעותי. זה היום בו משתחרר החיסכון של סבתא ז"ל, שעבר לדוד אבי ז"ל, ועכשיו מתחלק בין כולנו, הנכדים שלה.
במקרה לא הצלחתי לישון אתמול. במקרה תפסתי את מאיה בפייסבוק. יותר נכון, היא תפסה אותי - ובמקרה הייתי ערה באמת.
היא שאלה אם זה סכום גדול, משהו שמשנה את החיים.
אז כן, ולא.
כן, זה סכום גדול. לא הוא לא עצום.
וכן, הוא משנה חיים. אבל בעיקר מפני שהוא יותר מדי גדול מכדי לקנות איתו איזה משהו חד פעמי שצריכים-אבל-לא-ממש, ונגד לא מספיק גדול בשביל שאפשר יהיה לעשות איתו משהו משמעותי - כמו לקנות בית. אז מה, לשים בחיסכון ולצבור ריבית של שקל וחצי?
או לחשוב, הרבה לחשוב על מה כן ולא צריך.
מאיוש אמרה שלדעתה כדאי לי לקחת אחוזון קטן (נגיד, אחוז אחד) ולקנות לי משהו שאני ממש רוצה, לפנק את עצמי. את השאר לחסוך. או לחשוב מה לעשות איתו. כלומר, היא לא אמרה לחשוב מה לעשות איתו בדיוק, אלא יותר לחכות. נגיד, לשים אותו כהתחלה של משכנתא אם וכאשר נרצה לקנות בית, נניח. אבל נגיד, בשביל לקנות בית, נצטרך להיות שנינו תושבים. בעיקר מפני שכרגע אני עוד לא עובדת באמת, וכשקונים דירה אז מקבלים הטבות במסים. אבל אם לא משלמים מסים, זה לא ממש משתלם הרי.
איך אמרו חזלנו זכרונם לברכה, אם אני לא מבלבלת (מה שלא בלתי מוטל בספק, כן?) - מרבה נכסים - מרבה דאגות.
word!
אמה מה?
זה בהחלט מרגש. כי ככה או ככה, זה סכום יפה. ומרגש לדעת שסבתא חשבה עלינו כל הזמן. ושזה אולי לא יהיה מאוד קל או מאוד פשוט, אבל הסכום הזה כן יוכל בסופו של דבר להביא איתו שינוי. לכל הפחות, רק עצם הירושה עצמה והקבלה שלו הולכת להביא שני שינויים גדולים - החזר מס גדול הרבה יותר השנה לשם התחלה. ואם הכל מסתדר בעצם, אז אולי גם נוכל להיות זכאים להשתתף באחת ההגרלות של הדיורים המוזלים של המדינה. אינשאללה.
ובינתיים, כל הסופ"ש שמרנו על הכלב של השכנה מלמעלה, גוצ'ו. קודי נורא שמח, סנטי נורא שמח - ואפילו אני לא סבלתי. אז אולי הצעד הבא יהיה באמת לקחת כלב 
.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
