מגילות סנטה מיקה'לה

ניסע ברכבת רבע שעה עד לבית ישראל ונתייצב במחלקת גניקולוגיה - כדי לדבר עם רופא/אחות או יותר טוב - כדי שיבדקו אם אני בהריון או מה.

הסימפטומים החד משמעיים כרגע הם כדלקמן -

דימום מוזר ובלתי הגיוני בעליל, שבהפסקות מסוימות נמשך כבר ארבעים יום בערך.

27 ביולי עד השני/ שלישי באוגוסט. שוב מהשמיני באוגוסט ועד 17-18, ושוב ב-31 לאוגוסט ועדיין נמשך. והפעם הוא חזק יותר. בסביבות העשירי לאוגוסט היה גם כאב בבטן התחתונה. לא מאוד חזק, אבל כזה שגרם לי לחשוב על אחותי ועל ההפלה הטבעית שלה (שאז שכחתי, אבל הסתברה כהריון חוץ רחמי שנפל).

עוד סימפטום פיזי הוא השתנה בלתי פוסקת, כולל התעוררות באמצע הלילה כי אני חייבת פיפי. מיותר לציין שאנח אף פעם לא מתעוררת בלילה כדי להשתין. רק בהריון עם קודי התעוררתי.

אני עייפה יותר, ולפחות פעמיים הלכתי לישון שנ"צ עם האפרוח, ולא מעט פעמים הלכתי לישון מוקדם יותר, בואכה תשע או עשר בלילה.

הציץ הימני שלי נהיה לפתע כבד יותר, כמעט כאילו הוא מתחיל לייצר שוב חלב. ומה שהכי מוזר - כבר יותר משנה שקודי שותה רק מהשד השמאלי. כבר חצי שנה שרק פעם אחת ביום אז הוא לא מתמלא במהירות הבזק, כן? אבל שד ימין היה ריק ואומלל כבר למעלה משנה. עד לפני יומיים.

המוח שלי בתפזורת איומה - ולפני יומיים כמעט זרקתי את המפתחות לפח, באקט טפשת הריון טיפוסי.

הבטן שלי נראית כאילו היא קצת גדלה וקצת קשה יותר, מן מעטפת כזו מלאה במים שכזה. כמעט כמו כשבהריון, יודעים?

אני עצמי רזה יותר ולא השמנתי, אבל הבטן נדמית שהיא גדלה טיפה. מה גם שבשבת ניסיתי ללבוש את המכנס הקצר של אמא (!) ובמקום שהוא ייסגר אבל ילחץ - הוא לא נסגר על הבטן. וזה, זה משהו שקרה לי רק באיזור ההריון. כלומר, כשהבטן קשה קצת, כי הרחם קשה קצת, ואי אפשר לסגור את המכנס. ושוב אני רוצה להזכיר - אני רזיתי דווקא. עצמות הבריח שלי נראות שוב, לראשונה מזה יותר מעשור. הפנים שלי רזות יותר - והפנים הן הדבר הראשון אצלי שמשמין כשאני משמינה.

והדימום הזה, לעזאזל, הדימום הזה!

כשג'וליאנה העירה שמשהו כזה קרה לחברה שלה והסתבר כהריון חוץ רחמי, רק אז נזכרתי שההפלות של אחותי היו של הריונות חוץ רחמיים. ואז נלחצתי.

אז עכשיו אני ממש חייבת להיבדק, ובמרפאה המעאפנה בית ישראל התורים זו מכה שלא כתובה בתורה. כאילו, האמינו לי כשאני אומרת - קופת חולים זה גן עדן של סבלנות ויעילות בהשוואה. מנגד, המיילדות והצוות הרפואי הם נפלאים.

המפף.