מגילות סנטה מיקה'לה

אני חייבת לכם עדכון;

בסוף הלכתי לחדר המיון - לא לפני שעצרתי במרפאה שלי וצעקתי עליהם על ההתנהגות וחוסר התגובה בזמן וכאלה. בחדר המיון לקחו ממני דגימת שתן ודגימה של דם. שאלו שאלות, בדקו את לחץ הדם וכאלה. בדיקת השתן היתה שלילית. מה עלה בגורלה של בדיקת הדם עדיין לא ידוע לי. רק יודעת שבאו לקחת ממני שוב דם בסביבות שבע בערב, ובאחת עשרה בלילה, כשעוד לא היו תשובות בנוגע לדם אבל שתי בדיקות גניקולוגיות הראו שהכל בסדר (קרי, גם אם אני אכן בהריון, הדימום נראה שעצר ונראה שהכל כבר תקין שוב) - אמרו לי שאם אני רוצה ללכת הביתה במקום לחכות שהמעבדה תתאפס על עצמה או המחשבים יחזרו לעבוד - או מה שלא יהיה שגרם לעיכוב בתשובות - אני יכולה ללכת. אז הלכתי.

קודי נרדם בלי ציצי, ואולי אפשר יהיה עכשיו באופן סופי לגמור עם זה.

ואם כבר מדברים על ציצי...

הגניקולוג שבדק אותי את הבדיקה השניה (אחרי רופאת חדר המיון שעשתה בדיקה ראשונית) אמר שאכן השד הימני הוגדל אבל שהוא חושב שאי הסדירות של ההנקה, הירידה להנקה מסודרת של שלוש פעמים ביום, ואז לפעמיים ואחר כך פעם אחת כנראה גרמו לשיבוש ההורמוני. לדעתו מה שקרה הוא שהגוף חשב שהוא חוזר לפעילות רגילה (אחרי הכל, השד השמאלי חזר להיות בגודל של השד הימני די מהר אחרי שעברנו לפעם ביום אם אתם זוכרים) אבל בגלל שההנקה עוד נמשכת פעם ביום, הגוף פירש את ההימצאות של הפרולקטין בתוכו כהריון חדש. או משהו.

זה בעיקר הגיוני, אם כי אני עדיין תוהה למה עכשיו - עברנו לפעם ביום באיזור ינואר. זה כבר יותר מחצי שנה.

אבל היי, היגיון בהחלט יש שם.

כשמישהי שאלה אותי מה אני מקווה שיהיו התוצאות, אמרתי שאני לא יודעת. מצד אחד, אני רוצה שלקודי יהיה אח או אחות (ומאוד אשמח אם יצא שהאח/אחות יהיו כמעט בול בגיל של האח/ות של ליעם, החבר הכי טוב שלו, שאמא שלו באמצע ההריון שלה כרגע). מצד שני - לא עכשיו. ובטח לא בטעות! עם קודי הרי תכננתי, אבל הייתי כולי בורה ועמת ארצות. למשל, לא ידעתי שכשמתכננים תינוק, כדאי להתחיל לקחת ויטמינים של נשים הרות, להכין את הגוף. ולהימנע משתיית קפה ואלכוהול ואוכל שיכול לגרום נזק וכאלה. ואמרתי למיילדת שכשנהיה מוכנים, עכשיו אני יודעת. ואז מה, תאונה? כמה מעיק!

מצד שני, אם אני לא בהריון, מה זה אומר? שאני משתגעת לאיטי, אולי?

אבל ההסבר של הורמונים ששובשו בעקבות אי הסדירות של ההנקה לאור הניסיונות לגמול את הקטן - זה הסבר שאני יכולה לחיות איתו.

עכשיו נותר להתקשר לבדוק מה התוצאות (אם כי, סביר שאם הסתבר שאני בהריון היו קוראים לי היום לחזור כדי שיעשו אולטראסאונד לשלול הריון חוץ רחמי - ולא התקשרו) ונותר ללכת לתור שלי בסוף החודש, לראות את רושל המיילדת ולשמוע מה דעתה על הכל. ואולי, אינשאללה, עד אז קודי כבר יהיה גמול .