מגילות סנטה מיקה'לה

אני, זה מי.

כבר מלאן זמן שלא כתבתי. ולא, אין לי ממש תירוץ. ולא, אני לא מדברת על פרוזה, שזה באמת כבר מלאן מלאן זמן לא כתבתי. ואפרופו - אני תוהה אם בסופו של יום אני באמת צריכה לשכתב את ספר הביכורים הראשון שלי, כי עבר כל כך המון זמן מאז שכתבתי אותו שיש שם חלקים שדי התיישבנו. בעיקר, העובדה שהיום אין אף אחד שאין לו מחשב בבית או בטלפון או נייד. כאילו, הכל זה פייסבוק ואינסטגרם וטוויטר.

שוין.

לענייננו;

אתמול עשיתי בייביסיטינג לאיזה ילד קטן ומתוק. הרי זה מה שאני יכולה לעשות בזמן שאני אמא במשרה מלאה על מנת להרוויח קצת כסף - בעיקר לשמור על ילדים אחרים תוך כדי שאני שומרת על שלי.

הייתי מוכנה נפשית ליום מזעזע, בחיי.

ביום הקודם הלכנו סוף סוף לאיקאה לקנות לי שידת מגירות, שסוף סוף יהיה גם לי איפה לשים את הבגדים שלי, וכמובן שהלכנו רק אחרי התנומה של קודי ולכן הכל התאחר והסתבך, וכמובן שלא סיימנו להרכיב את השידה עד אחת בבוקר. וכמובן שקודי לא הלך לישון עד אז. כיף!

וכל הזמן הזה אני יודעת שמחר מצפה לי יום א-רוך, ולא יהיה לי זמן לעצמי בכלל, ואני צריכה לקום לפחות ברבע לשמונה אם אני רוצה להספיק לקנות לעצמי את הלאטה היומי והקרואסון לסנטי ולי. והו, כמה שרציתי!

אז קמתי.

וקניתי את הקפה והקרואסונים. והסברון כי שכחתי קודם - הילד הזה אתמול היה משהו של הרגע האחרון. מישהי בפורום ההורים של השכונה פרסמה שהיא טרם מצאה בייביסיטר ליום שני, שהוא וטרן דיי (יום הזיכרון שכזה? לא יודעת. משהו שקשור לחיילים) כי בגן שלו יש חופש, ובעבודה שלה ושל בעלה אין. אז כתבתי לה, וסגרנו עניינים,וקצת נרתעתי מהעובדה שהם היו צריכים להביא את הילד בסביבות שמונה ורבע - אבל בקטנה.

ומה אני אגיד לכם?

היה ממש כיף!

בהתחלה קודי היה קצת מסוייג וחשדן.

מי זה הילד הבלונדיני הזה שיושב עכשיו על אמא שלי? הל, נו! וכשסנטי החווה לו לעשות טובה לפליקס הקטן (קולות כאלה כמו ששומעים ברקע של סדרות צ'יזיות כמו צער גידול בנות - שקודי נוהג לעשות כשהוא מלטף את אמא/אמא/חיית פרווה או אפילו מכונית, ואז הראה לו ליטוף וירטואלי סמוך ללחי של פליקס, אז קודי הניף את האצבע מצד לצד, מצד לצד ואמר "נה, נה, ננננהההה!" שזה כמו "אין מצב" שכזה. או אז סנטי לקח את פליקס שיישב קצת על הברכיים שלו ואמא לקחה את קודי אליה, ואז אבא הלך לעבודה וקודי נרגע. אחר כך חתכתי להם כמה תפוחים ושניהם אכלו, וכשביקשתי מקודי לתת לפליקס חתיכה בזמן שאני חותכת עוד - הייתי בטוחה שהוא יסרב. אך להפתעתי כי רבה, הקטנצ'יק קם והביא לפליקס חתיכה והיה ממש אח גדול. מתוקי! ופליקס קטן ממנו רק בחודשיים, ובכל זאת.

אחר כך הלכנו למגרש המשחקים והפארק ושיחקנו לנו כמה שעות, ואז חזרנו הביתה. הם קצת שיחקנו יחד וקצת כל אחד עם דברים אחרים. ואני שטפתי את הכלים מאתמול והתחלתי להכין קציצות ברוטב עגבניות, ואז הבנתי שבעוד שלקציצות ייקח לפחות חצי שעה להתמכן (המצאה שלי. פועל מקצר של "להיות מוכנות") הילדים רעבים עכשיו. אז הכנתי להם מהר פסטה עם קצת חמאה וטיפה מרוטב העגבניות של הקציצות. ואז הם אכלו יפה, ובדיוק כשהקציצות כבר היו מוכנות, לקחתי אותם לישון.

פחדתי מזה נורא.

אמא של פליקס אמרה שאין לו שעות קבועות ויש ימים שהוא ישן פעמיים, תנומת בוקר ותנומת צהריים. אבל מאחר ששיחקנו בחוץ והם הוציאו הרבה אנרגיה, הם היו עייפים. פליקס קיבל את הבובו שלו (מוצצי. בשונה מהבינקי של קלואי שעליה אני שומרת מדי פעם) והשכבתי אותו במיטה בצד שבו קודי ישן לרב, ובצד השני קרוב לקצה מיקמתי את קודי, ואני נשכבתי ביניהם. אה, גם נתתי לפליקס את בובת אלמו. מצחיק איך יש ילדים שנקשרים לדברים כמו בובה/שמיכי/מוצץ וכאלה, ויש ילדים שלא. וזה לא שלא הצענו דברים כאלה לקודי בהתחלה, כן?

בכל מקרה, פליקס נרדם מעט מהר יותר, ואז קודי נרדם גם הוא. שמחה וששון - שני ילדים ישנים.

ונחשו מה היה לאמא זמן לעשות?

ובכן, מה לא?

שטפתי את הכלים של הכנת הקציצות ברוטב עגבניות והכנתי אורז, ואז ישבתי לצפות שתיים מתו ארבע הסדרות שזמינות ביום שני שרק אני צופה בהן - האישה הטובה ועד עצם היום הזה. ואז הם עדיין ישנו.

וואו, כמה זמן היה לי!

שכחתי לציין שבדרך חזור ממגרש המשחקים קודי עזר לי לדחוף את העגלה עם פליקס, ורק חשבתי על איזה מותק של אח גדול הוא, הילד הקטן שלי.

אחרי כמעט שלוש שעות של תנומה, קודי התעורר. הוא קרא לי, אבל זה לא העיר את פליקס. פליקס ישן עוד כמעט שעה אחר כך.

כשהוא קם הם שיחקו להם יחד מאוד יפה, ורק לקראת סוף היום הם קצת רבו על משחקים והייתי צריכה להתערב.

ורק חשבתי לעצמי כמה שזה לא רק לא היה נורא, זה היה ממש נחמד. ואולי כדאי לעשות את זה יותר בקביעות - לפחות כל עוד אין לו גן. להביא לו חבר או חברה למשחק על בסיס פחות או יותר קבוע. זה כל כך מוריד ממני לחץ, ויש לי כזה הספק יותר טוב! מצחיק קצת.

ואחר כך חשבתי שאולי באמת הגיע הזמן לעשות אח/ות קטנ/ה. אולי, נראה.

לפחות זה כבר לא מפחיד אותי, בעיקרון.

ובתזמון מדהים אמא של קלואי כתבה לי שהם נתקעו בלי בייביסיטר לימי שלישי, ואולי אני אהיה בסדר עם הרעיון של לשמור על קלואי שמונה שעות ביום, פעם בשבוע בימי שלישי. אמרתי לה שהיא לא היתה יכולה לכתוב לי כזה דבר בתזמון יותר טוב.

אז עכשיו אני שומרת על קלואי, שהיא הרבה יותר קטנה מקודי - חצי שנה ככה. ואולי נראה לכם שחודשיים ושישיה הם היינו הך, אבל בגילאים האלה הם לא; שנה וחצי לעומת חודש לפני שנתיים וחודש אחרי שנתיים הם "שנתיים". וזה ממש שונה משנה וחצי. ואני חושבת שגם העובדה שהיא בת משפיעה, כי נראה שעם פליקס הוא הסתדר הרבה יותר טוב. אבל זה לא אומר שלא כיף לו עם קלואי.

מה שמזכיר לי - בשבוע שעבר ליסה אמא של אמט שמרה קצת על קודי כדי שאני אוכל לעשות פן במספרה, ועכשיו אני חושבת ששווה לדבר איתה על סידור דומה, פעם בשבוע-שבועיים לסדר פליידייט לשני הבנים, ואמא אחת תשמור עליהם והשניה תהיה חופשייה. אחלה סידור, לא?

ובלי שום קשר, החלטתי שדי לשטויות והגיעה העת לקנות רומבה (שימו לב איך הצלתי את הטייפו הזה והצדקתי את ה-ה' הזו בסוף? אולי לא הכל אבוד עם העברית שלי). אז שככה יהיה לי טוב, אולי לקראת הסופ"ש הקרוב אני סוף סוף אצליח להתגבר על הבלגאן שאופף את הבית שלי מאז שחליתי בטרשת.

אינשאללה!