מגילות סנטה מיקה'לה

בכמה ימים החארונים אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שלהוציא השנה היהודית שהתחילה בספטמבר 95 והסתיימה בספטמבר 96, זו השנה הכי איומה שאי פעם עברה עלי.

אז, ב-95, זה התחיל עם רצח רבין כמו שאתם יודעים, ואז אמא מתה, ואז קרתה התקלה ההיא, שאני פשוט עשיתי ניתוק מהגוף שלי כשהענייינים עם ואדים התחממו קצת ובגלל שהוא, כמוני, היה בתול בן שמונה עשרה וחצי, הוא בכלל לא קלט שאני לא שם. שזה לא נורמלי. שאלה לא יחסי מין בהסכמה. שהוא אמנם לא אנס אותי - אבל אני לגמרי נאנסתי. כי ידעתי שביום שבו אהיה מוכנה לקיים יחסים, דבר ראשון אלך לגניקולוג ואתחיל לקחת גלולות, ודבר שני, לא משנה מי החבר או הבעל שלי באותו הזמן, הראשון שלי יהיה דימה. אפילו שידעתי שלעולם לא נחזור להיות זוג. זה לא סתר את העובדה שהוא היה הראשון שלי. אהבת החיים של גיל שש עשרה. האהבה הראשונה, והראשון שחדר אלי ללב. האדם הראשון אליו התגעגעתי בחיי. וזה עוד לפני שבכלל הבנתי שאני אוהבת אותו(!).

וכדי להוסיף חטא על פשע, כמובן שהפעם הראשונה הזו שלא באמת בהסכמה גרמה להריון.

מה, לא ברור לכם שזה מגיע?

אני חיה בסרט, להזכירכם. ברור שפעם ראשונה שהיא לא מתוכננת ולא באמת בהסכמה תסתיים בהריון. לא?

אם הייתם רואים את זה קורה בסרט או סדרת טלויזיה, אתם רוצים להגיד לי שלא היה לכם ברור שהגיבורה תיכנס להריון? ברור שהיה לכם ברור. אז זהו, שכך אכן קרה.

אז אחרי שרבין מת ואז אמא מתה, הבחור שיצאתי איתו חשב שאנחנו מקיימים יחסי מין בעוד שאני בכלל נאנסתי, ונכנסתי להריון.

ואז כמובן שעשיתי הפלה.

כי ואדים, וזאת ידעתי היטב, היה הופך לאבא ובעל מכה. לפחות לו היינו מחליטים לשמור על התינוק(ת). כי לי היה ברור שהיא תינוקת, אגב. גם ידעתי איך היא תיראה. ולמה אני יודעת שזה מה שהיה קורה?

כי קודם כל, מערכת היחסים שלו עם אבא שלו היתה בדיוק כזאת; הוא העריץ אותי ופחד ממנו. כשהיה ילד אבא שלו היה מכה אותו. אבל כשנולד אחיו הקטן, כמה וכמה שנים טובות מאוחר יותר, האב מעולם לא הרים עליו יד. רק על ואדים ועל האמא. כנראה כי זה לא ממש היה הריון מתוכנן והוא הרגיש שהם הרסו לו את החיים, או משהו. שנית, למרות שהוא כמובן ידע שאני בהריון, הוא סירב להגיד לי מה הוא רוצה שנעשה בקשר לזה. והכי חמור - פעם אחת הוא נתן לי מכה. לא רצינית מאוד, לא הרסנית. אבל בבטן. וזו היתה לגמרי מכה.

אז כשאם הבית עופרה, שאליה ניגשתי כי הייתי בבלבלות רציניות (אחרי הכל, הייתי כל כך אנטי הפלות!) הסבירה לי שזו הולכת להיות הפלה ודאגה לכל הסידורים, קיבלתי את הדין. ואז, בזמן שבו הייתי אמורה לקבל תינוקת, קיבלתי רב"ט. מה נחמד!

אז אין ספק שהשנה ההיא היתה השנה הכי קשה שאי פעם חוויתי ואני שמחה להגיד שהשנה הזו, 2013, לא מתעלה עליה באסונות.

אבל זו שנה מאוד קשה ובעייתית.

השנה שבה לא קיבלנו את הדירה בה זכינו, ותחת זאת אנחנו משלמים מסים מפה ועד להודעה חדשה בגלל זה. השנה בה מס הכנסה בלבלו בין התיק של קודי והתיק של אבא שלו, השנה בה כל הזמן קורות לי תקלות עם הטלפון ועם הביטוח ועם מה לא.

מנגד, זו השנה שבה תיוולד אחותו של קודי, אז בסוף יהיה לגמרי בסדר. וחוץ מזה, נשארו לשנה הזו רק חודשיים וחצי, אז לא סתם יהיה טוב, יהיה טוב הרבה יותר בקרוב.