מגילות סנטה מיקה'לה

כי שוב יש לי פוסט שירכז בתוכו כמה דברים.

ראשית כל, המסיבה;

בסופו של דבר לא היו סוסים

כל הסיבוכים עם הביטוח והניסיון להסדיר אותו והסידורים הרגילים מסביב לא הותירו לי מספיק זמן. למצוא מכונת תפירה ידנית לא הצלחתי, אז נשאר לי לתפור 12 סוסים - ביד! - אחרי שנים שלא תפרתי בכלל. ועם בטן גדולה למדי באמצע. הבעיה הכי גדולה היתה שכשכבר כן הצלחתי לתפור ראש אחד, גיליתי לחרדתי שהעובדה שניסיתי לאמוד את הגזרה שלא הצלחתי למצוא לבד - ושנשלחה אלי אחר כבוד מאת מיס פטל יום אחרי שכבר גזרנו לפי הגזרה המאולתרת שניסיתי לאמוד לבד - היתה אכן קטנה מדי. כי יצא ראש ממש קטן מדי. אז הנה הייתי, יום לפני המסיבה - כלומר משהו כמו 16 שעות לפניה, עם שניים עשר ראשי סוסים גזורים שאפשר היה לתפור, אבל ביד. וכשהם קטנים מדי.

אז ויתרנו.

גם ככה המסיבה נקבעה לפארק, וממש ליד מגרש משחקים. יהיה בסדר, נכון?

היה לא סתם בסדר. היה מצוין!

חבל שלא היו סוסים, כי אני יודעת שהילדים היו עפים עליהם. אבל תמיד יש את שנה הבאה. ואת אחותו הקטנה. יהיה בסדר.

הכנתי סלט פסטה ועגבניות לפי המתכון של מאיה מבצק אלים לפסטה ברוטב עגבניות, שזה המתכון הכי מנצח עלי אדמות. רבע שעה גג ויש לכם אחלה תוספת/ סלט/ מנה משביעה. בנוסף הכנתי גם אנטי פסטה לפי המתכון שלה - בערך - עם מיני שדרוג מתוך התגובות, של ערבוב כל הירקות בקערה עם שמן זית, מלח ופלפל. הירקות שנבחרו היו סקוואש (דלורית?), פטריות פורטובלה קטנות ומהממות (שנחטפו ראשונות, כמובן), פלפל ושומר. מצחיק, כי כשהם נכנסים לתנור, הפלפל יוצא מר כמו שהיית מצפה מ"שומר", והשומר יוצא מתקתק ומהמם.

המון אנשים שאלו אותי לגבי ה"ארטישוק הזה", והסברתי להם שזה בכלל שומר. כולם רצו לדעת איך עושים את זה.

בנוסף היה גם סלט ביצים עם שמן טראפל מעליו - מעדן שאין כדוגמתו, והיו גם פרוסות של פרושוטו וספק (פרושוטו מעושן) שמשדרגים את המנה עוד יותר. אלו הוגשו בלוויית כמה גבינות והמון קרקרים. ולא מעט תותים. קולינרית, גם הילדים וגם ההורים מאוד נהנו.

הילדים קיבלו כולם - לבקשתם, כמובן - חרבות פיראטים מבלונים, והשיא היה דרקון הפיאטה שהילדים התבקשו לקטול. בצורה מאוד משמחת לטעמי, מי שהצליח לקטול את הדרקון לבסוף היתה הנסיכה, אחותו של אדריאן, שגדולה מהילדים בחמש שנים והיא בת שמונה. הללויה לפמיניזם!

אחר כך הגיעה העוגה, עוגה שהפעם קנינו בקונדיטוריה ולא הכנתי בבית. רציתי שהשנה המסיבה תהיה יותר בסגנון של מה שסנטי מכיר. היה סבבה לגמרי. גם הרבה פחות עבודה לי. כמובן, כולם חשבו שאני הכנתי את הפיניאטה, שאני הכנתי את העוגה. אבל לא. מנגד, את כל האוכל הכנתי, וגם את הבלונים.

וסוף טוב הכל טוב, הגענו הביתה שמחים ומאושרים, קודי נהנה לפתוח את כל המתנות שלו ולשחק בהן, ורק בשעה עשר הצלחנו לשכנע אותו לישון קצת. וזה עוד בלי שישן שנ"צ.

הבוקר, באופן בלתי מפתיע, היה ממש קשה להעיר אותו. אבל היינו חייבים, כי אמא שלו (כלומר אני) גילתה פסי צבע אדום על הרגל קצת אחרי המקלחת, וכשניגשה לשירותים לשאול את אבא מה זה הצבע האדום הזה, יכול להיות שזה דם? מאיפה הוא מגיע בכלל? גם הרגל השניה נצבעה אדום ומי שיכול היה לראות את האיזור שממנו הדם הזה הגיע (רמז- לא מי שיש לו בטן גדולה מאוד שחוסמת את שדה הראייה) קבע שזה מגיעה מאיזור הוגינה. בצירוף עם אין התנועות של העוללה, הוחלט שעלי להגיע לבית החולים. אז הערנו את קודי ולקחתי אותו לגן, וסיפרתי גם לגננת על הנקודות החומות ההזויות שיש לובאיזור הקרקפת, בקו השיער איפה שהרבה גברים נוטים להקריח וקצת באיזור העורף, וכל הקשקשים המגדרים.

ואז, בעודי בבית החולים, מגיע הטלפון שמודיע לי שיש לו כינים ולבוא לקחת אותו מיד.

אז עכשיו נלך לרופא - בלי ביטוח עדיין - ונגלה אם אכן מדובר בכינים - והכל יהיה בסדר. ואולי הגיע הזמן להסתפר בכל מקרה...

תמונות מהמסיבה המהממת בקרוב!