אל תתנו לסמיילי להטעות אתכם. בסך הכל אני בסדר. אני פשוט קצת המוממה בימים האחרונים מכמה דברים שקרו.
אחד קרה אתמול בדיוק. השכנה מלמעלה דפקה על הדלת וכשפתחתי שאלה אותי מה זה הקטע הזה שאנחנו עוברים אל הדירה שלה והיא עוברת אל שלנו.
הא?!
"על מה את מדברת?" שאלתי אותה והיא הסבירה שבעל הבית דפק לה על הדלת בערב הקודם והודיע לה שהיא צריכה לפנות את הדירה שלה, כי אנחנו עוברים אליה.
"סליחה? ולאן בדיוק אני אמורה ללכת?" היא שאלה אותו. "לדירה שלהם בקומת הקרקע. מיקה לא דיברה איתך? טוב, היא תבוא לדבר איתך."
הא?!
"ו... לא עלה בדעתו לדבר גם איתי אולי?" שאלתי המומה. אולי אנחנו בכלל לא רוצים לעבור לדירה שלה ולשלם יותר על חצי של חדר?
אמרתי לה שבכלל לא שמעתי על כזה דבר, ושאם כבר, אז כששאל אותי לפני כמה ימים לגבי השכן מהקומה העליונה, זה שחברתו מזה ארבע שנים נפרדה ועזבה, צחקתי ואמרתי לו שממה שהבנתי הוא כבר יוצא עם אחרת, ושלפי מה שעוד הבנתי, ככה היה גם עם זו שעזבה, היא החליפה מישהי אחרת בתוך פחות משלושה שבועות. או אז צחקתי ש"בכל מקרה, אולי כדאי להציע לו להתחלף איתנו בידרה, כי עכשיו הוא אחד,ואנחנו הולכים להיות ארבעה. ויש לו דני חדרי שינה ענקיים וסלון עצום ומי יודע מה עוד, לאור זה שהדירה שלו היא בגודל כל הבניין, בלי חדר מדרגות באמצע."
וזה היה בצחוק. אני יודעת שהבחור הזה הוא אחד הדיירים הראשונים שלהם. ובכל מקרה, אם לשלם יותר, אז על דירה שבאמת תענה לנו על הצרכים, לא כזו שרק תגדיל את שטח הפנים במעט מאוד. מה גם שאת השכנה אנחנו אוהבים הרבה יותר, וחבל לנו שהיא בכל מקרה מתכננת לעזוב.
אז כשסנטי חזר הביתה ניגשתי לדבר איתה אשוב, כי הקטע המוזר הזה, שבעלי הבניין החליטו בשביל כולנו בלי בכלל לשאול אף אחד, פשוט הפך לי בבטן.
"את יודעת שבחיים לא הייתי הולכת מאחורי הגב שלך, נכון?" שאלתי. אחרי הכל, הדירה שלה בכלל לא מתאימה לנו. לא בשביל כמה שלא יהיה שזה יעלה לנו כל חודש.
"אני יודעת." היא ענתה. "זה היה נשמע לי ממש מוזר. כמעט כאילו הוא מנסה לגרום לנו לריב בינינו או משהו"
אני מאוד מסמפטת את בעלי הבית שלנו, במיוחד את זה שדיבר איתה, אז הייתי מעדיפה לחשוב שהוא פשוט התכוון לטוב אבל לא חשב על הדברים עד הסוף. ככה או ככה, עכשיו הם עשו עוד צעד לגרום לה לעזוב, ועצוב לי. היא באמת מותק של בחורה!
ואני יודעת שהיא דווקא ממש רצתה כבר לעזוב - ובדיוק בגלל זה לו הייתי רוצה שנחליף דירות הייתי באה אליה ושואלת אותה אם אכפת לה שנמחליף עד שהיא תמצא דירה לעבור אליה. אבל כל הסיפור הזה פשוט עשה טעם רע בפה והיפוכים בקרביים.
ובאותו הקשר, מינוס ההיפוכים בקרביים, סתם תדהמה וקצת בחילה בפה, בדיוק היה קטע הזוי ומסריח למדי עם "אחותי".
המרכאות פה כי היא בעצם לא באמת אחותי. קרבת הדם היחידה בינינו הם שלושה חצאי אחים שהם אחים למחצה שלה מצד אחד ושלי מצד אחר. כלומר לא ממש קיימת. אבל כל השנים, עד לפני שבוע בערך, היינו ממש אחיות. עד כדי כך אחיות שבגיל התיכון אמרתי פעם לחברות שלי שמבין האחיות שלי, כשזה מגיע לאלה שהן כבר בוגרות ולא בגנון/ גן, אלמלא היו האחיות שלי, לא הייתי סובלת אותן. אבל הן האחיות שלי, ואני אוהבת אותן כי הן האחיות שלי, גם אם לא ממש מחבבת את האישיות שלהן.
ואז הן התבגרו. שתיהן. ופתאום גם אתהאישיות שלהן למדתי לחבב ולהעריך. וכשתם-תם התחתנה ודרמות החתונה גרמו לנו לריב המון, זו היתה דווקא הגדולה, החורגת, שיישרה את ההדורים וגישרה בינינו.
ואז כשהייתי בביקור בארץ ולכבוד הביקור סיפרתי לה שיש לי ילדה ואשמח לכל הבגדים של הילדות של כל האחיות שלי, שכבר לא צריכות בגדי תינוקות, כל הבגדים שכולנו קנינו לתמי לרגל הולדת הנכדים הראשונים, הרבה מהם בגדים שאני וסנטי בחרנו, לשם שינוי, וכל הבגדים שתמי העבירה לה לשתי הבנות שלה, היא התעלמה.
ובשבוע האחרון שלנו כשהיתה יומולדת לביתה הבכורה ובאנו לבקר, ואני עשיתי בלונים לכל הילדים והדהמתי את כל המסובין - בעיקר את הדודה שלה שאולי עדיין עושה ימי הולדת לילדים, אבל פעם בטוח עשתה, אבל מעולם לא ראתה כאלה בלונים מקסימים - שאלתי אותה שוב.
"אוי, אני מצטערת. כבר הבטחתי את כל הבגדים לחברה שלי." היא כבר בשבוע 18!" ענתה לי האחות.
המממ... "אני בשבוע 22, כלומר חודש יותר. אבל בקטנה."
והאחות התנצלה ואמרה שהרבה מהדברים בכלל הגיעו מהחברה.
אז אחר כך שאלתי את תמתם לגבי זה, ותמתם ממש התעצבנה. כי תמתם כן העבירה לה את כל הבגדים של הבנות. והן שתיים, כלומר כל מה שתמתם העבירה לה היה די והותר כדי להספיק לבת האחת שלה ואז לאחותה שהגיעה שנתיים מאוחר יותר.
"את רוצה שאני אדבר איתה?" היא שאלה "מה זה השטויות האלה? זה אמור להישאר במשפחה! מה אם אני ארצה עוד ילדים?"
"לא, זה בסדר. אל תדברי איתה." אמרתי. אולי תמתם לא הקשיבה לי וכן דיברה איתה?
לא יודעת.
בכל מקרה, ביום האחרון שלנו בארץ היא והחמוליטה שלה (חמולה-לייט, למקרה שלא הבנתם 
) הגיעו לבית של ההורים ועשו קצת רעש ובלגאן, ובגדול, היא היתה מאוד קרה ולא נעימה. מאוד האחות שאני זוכרת מהתיכון. קלאפטע כזאת
אבל היה, נגמר.
ואז היא מבקרת באמריקה עם בעלה, ומבקרת אצל אחיה במונטריאול, ופתאום צצה תמונה בפייסבוק שלה שמעידה על כך שהיא במנהטן.
אז אני כותבת לה מסר פרטי -
את פה ואת לא אומרת שלום?!
ואגב, תשאלי לגבי המלצות, דברים כאלה. אבא ואמא בהתחלה נמנעו אבל אז הבינו שאני לא סתם מכירה את העיר, אני מכירה גם אותם די טוב ולכן יודעת להמליץ על דברים שמוצאים חן בעיניהם, כמו מסעדות מצוינות ומקומות לקנות בהם דברים
ומייסיס, אגב, אם את רוצה לקנות שם, אז אני מכירה דרך להשיג כרטיס מתנה בהנחה, כלומר, כרטיס של מאה דולר, שעולה לך רק 85 וכאלה
התכוונתי "שלום" פייסבוקי, לא שלום פנים אל פנים. אולי התעניינות לגבי פגישה מצידה, שכמובן היתה נענית מצדי, אבל מתוך נקודת הנחה שאולי לא יסתדר. ולי אין בית פרטי ענק כמו לאח שלנו במונטריאול לארח אותם. אבל לכל הפחות אני יכולה לתת טיפים לגבי לאן ללכת ומה לעשות. כאלה מן.
ואז, אחרי שעתיים וחצי, מגיעה התשובה:
הי מיקה, מה שלומך ? תודה על ההתעניינות, אני פה למספר מצומצם של ימים... ומבקרת חברה. שבת שלום, מאי
תגידו שזה לא הדבר הכי הזוי ולא קשור לכלום שרק יכול להיות, כשזה מגיע לתקשורת בין אחים. במיוחד כאלה שלא יוצא להם להתראות כמעט אף פעם בגלל אוקיינוסים וכאלה שמפרידים ביניהם.
או, וול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
