מגילות סנטה מיקה'לה

הגיע הזמן לעוד פוסט. הרי כהרגלי בקודש, אין אצלי "הרגלים" או שגרה, אז אחרי כמה פוסטים שהגיעו זה אחרי זה שוב היה שקט. ויש לא מעט דברים לדבר עליהם, אז ממה נתחיל?

בואו נתחיל מאריק.

לא, הוא לא רוק סטאר. אבל הוא בהחלט היה אחד החברים הכי קרובים שלו ואני לא אשכח את אחד המכתבים של אמא לרוק סטאר שיצא לי לקרוא שעסק בו. השורה התחתונה שלה היתה שהיא מצטערת על זה שהיא היתה איתו. זה היה אך ורק כדי לנסות לרוק סטאר לקנא, לא באמת היה שם שום דבר מעבר.

זה היה הזוי כזה, יודעים?

לקרוא דבר כזה, באופן כללי. לקרוא דבר כזה שאמא שלך כתבה לאהוב שלה. וזה שאותו אהוב הוא לא האבא שלך, זה לא באמת משנה. הרי הם כבר היו גרושים הרבה זמן לפני שהיא בכלל פגשה אותו. אותם. כי אלה היו "אותם". איכשהו, אמא, כמו תמתם, הגיעה לתל אביב וכבשה את הביצה בסערה.

ואז היתה הפסקה. 

כלומר, אצלי, בבית. בבלוג. בשטף הכתיבה.

וקשה לי לחזור להיכן שהייתי, בעיקר כי הבוקר קודי החליט שבא לו לעשות לי בלגאן ולהציק קצת. כלומר, לא בלגאן פיזי. סתם לקבוע דברים ולעשות לי שרירים, ולצעוק ולבכות. כיף חיים!

אולי אני עוד אצליח לסיים את הפוסט הזה, בהחלט ייתכן. אבל זה לא יהיה לפני דצמבר, לדעתי. מבטיחה ליידע אתכם אם כן - ואם לא.

ובינתיים, שיהיה לכם אחלה חנוכה!

אני אתחרפן לי בשקט.