שנה חדשה, אה?
טוב, יש לא מעט דברים על הפרק, אבל לא ממש כח לכתוב על כולם. מעניין איזה אורך יהיה לפוסט הזה...
דבר ראשון - דירות;
קודם כל, זכינו בעוד דירה. כלומר, לא ממש; היינו אולי זוכים בה אלמלא ההכנסה שלנו לא היתה מתחת לדרישות הבניין. זה די מעיק, כי על הדירה הנוכחית שלנו אנחנו משלמים הרבה יותר ומעולם לא פספסנו תשלום או איחרנו איתו, ככה שהיינו יכולים להיות להם דיירים למופת. אבל נו, בקטנה. סוג של שקלתי לנצל את זה שהתחילה שנה חדשה וצריך להגיש מסים מחדש ולהגיד להם שהם טועים ובעצם בשנה האחרונה הרווחנו יותר, אבל אז חשבתי לעצמי שעדיף שלא. הבניין, אגב, היה דווקא בניין במנהטן, בשכונת צ'לסי. היה יכול להיות נהדר. חבל שזה שעליו בהגרלה שלו הוא זה בו אנחנו לא עומדים במינימום הנדרש, כששני בלוקים משם יש בניין שבתנאי הסף שלו אנחנו עומדים. אולי זה עוד ישתנה. אולי עוד אנשים שעלו להם בהגרלה לא יוכחו כזכאים ואנחנו שוב נעלה בגורל. אינשאללה.
בינתיים, מנגד, השכנה מלמעלה סיפרה לי שהיא מצאה דירה לקנות - לא זוכרת אם עדכנתי אתכם - ושהיא עברה את הראיון של הבניין (נדמה לי שכן סיפרתי לכם על זה. למעשה, אני די בטוחה) ושאם הבנק יעמוד במילה שלו, בראשון לפברואר היא עוברת.
הללויה!
כלומר, לא ממש.
גם כי עצוב לי לראות אותה הולכת, וגם כי אחד מבעלי הבית אמר לי שהדירה שלה תעלה לנו 300 דולר יותר ממה שהיא עולה לה כרגע, שזה 300 דולר יותר ממה שהיא שילמה לפני חצי שנה, כשהם עשו העלאת מחירים כללית בבניין. ומעבר לזה שזה די מסריח, כלומר, לרצות לגבות מאיתנו אחוז כזה גבוה יותר ממה שהם קיבלו על הדירה עד עכשיו ולפחות לחצי השנה הקרובה (זה עשרים אחוז יותר ממה שהיא משלמת כרגע 
) - אין מצב שנוכל לעמוד בזה.
אמרתי לבעל הבית איתו דיברתי שאני חוזרת ומזכירה לו שהם יכולים לעשות יותר כסף אם ישכירו את הדירה שבה אנחנו גרים לאורחים חד פעמיים, מה שיהיה קל יותר כי עניין הרעש מהמסעדה והעובדה שהדירה לא ממש חשופה לאור השמש (החלון הקדמי פונה לרחוב שהוא די מרעיש ובגובה הרחוב, ככה שכל העולם יוכל להסתכל לתוך הבית אם התריסים לא מוגפים, ואילו החלונות האחוריים פונים למה שפעם היה החצר של הבניין אבל הוסב לצרכי חלל עבודה של המסעדה) ואני אשמח לנהל את זה עבורם. אבל הוא בעצם רוצה שבדירה שלנו יתגורר הבן שלו, אז הוא לא מוכן לעשות השכרה קצרת מועד. וכן, זה פותר להם את הבעיה, כי זה הבן שלו. לפחות לזמן מה הבן יסכים לחיות עם זה.
מנגד, אם אנחנו לא נעבור לדירה למעלה - הבן לא יעבור לדירה שלנו. הם בטח ישכירו אותה לאנשים חדשים בהרבה יותר כסף, כי בכל זאת, גם הסכום שהם רוצים מאיתנו שהוא שערורייתי עבורנו ולאור העובדה שזה 20 אחוז יותר ממה שהדיירת הנוכחית משלמת - הוא נמוך ביחס למחירי השוק.
זה מוזר - כי אם כסף הוא המניע שלהם אז הפיתרון שלי דווקא אידיאלי להם - הם ירוויחו את כל הכסף הנוסף ואולי מעבר לזה אם אני אנהל עבורם השכרות קצרות מועד. ואם המניע שלהם הוא לתת לבן שלו את הדירה שלנו, אז עדיף להם לא להעלות את המחיר ביותר ממאה דולר לחודש.
לצערי, לא נראה שהם קולטים את זה כרגע. לשמחתי, חוקי המדינה מגינים על הדייר יותר מאשר על בעל הבית, ובגלל זה הם היו צריכים לדאוג לכך שהבחורה תעזוב בעצמה ואנחנו ניקח את הדירה שלה.
סמטוחה.
או שמא סמתוכא?
הא.
שאלה טובה, הלא כן?
ומה עוד על הפרק?
ובכן, ענייני השכלה.
בראש ובראשונה, זו של קודי.
אבל הוא בן שלוש, תגידו. מה עובר עלי? יש זמן!
אבל לא בניו יורק.
בניו יורק - ובארה"ב באופן כללי, איפה שאתה הולך לבית הספר היסודי יקבע לאן תלך בתיכון, מה שישפיע על האוניברסיטאות שתוכל להגיע אליהן וחוזר חלילה. ושנה הבאה מגיע גן טרום חובה, או באנגלית הפרי-קיי. אז עכשיו מתקיימים סיורים לבתי הספר השונים ובמרץ נצטרך למלא אפליקיישן ולהגיש אותו, ולהתפלל שנתקבל לבית הספר שהכי רצינו. כמובן, בית ספר הכי מקסים הוא קצת מרוחק ואנחנו לא בזון שלו, ויש בו רק 18 מקומות בכלל. שילכו קודם כל למי שגר בזון ויש לו אח/ות שלומדים בבית הספר כרגע, ואז למי שרק גר בזון, ואז אם יישארו עוד מקומות, מה שלא סביר, בהגרלה. וכל השכונה בערך רוצה ללכת לבית הספר הזה, כמובן.
היום היה סיור בבית הספר שבזון שלנו, והאמת שהיה ממש אחלה. להם יש 72 מקומות, אז סיכוי סביר שנתקבל לשם. אמנדה ואריק מאוד מרוצים ויבחרו בהם בתור בית הספר במקום הראשון עבור קרלייל. נראה לי שגם אנחנו.
ואם כבר בעייני השכלה, אני תוהה מה חושבת עלי יוליה, אשתו של דימה. כלומר, לאור זה שהיא יודעת שאני לא ממש עושה שום דבר עם החיים שלי - מבחינתה לפחות - ומנגד היא גם יודעת שהשנה עזרתי לבעלה עם התואר השני שלו. והעבודות שעשיתי בשבילו במהירות שיא - כי בכל זאת, לא בדיוק היה לי זמן או מקום אידיאלי לעשות את זה - השיגו ציונים מצויינים. ולא למדתי את הנושאים האלה בכלל. אם הייתי אשכרה לומדת את החומר, איזה ציונים הייתי מקבלת?
למה, בשם אלוהים, אני מסרבת ללכת בתלם ולהיות כמו כולם?
הייתי יכולה להרוויח מספיק כסף כדי לגור בדירה ענקית. יותר מהשכנה למעלה שכבר קונה לעצמה דירה החודש, וצעירה ממני. סביר להניח שהייתי יכולה להרוויח מלאן כסף. בכל זאת, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. נגיד, בעבודה כמו שהידיד המליין שלי, דייויד, התפטר ממנה לא מזמן, כי נמאס לו. ויש לו מספיק כסף בשביל לא להיות מוטרד. וחסכונות.
~אנחה~
אבל אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני, תמיד נשאר עני.
טיהי.
לא יכולתי להתאפק 
האמת שלא יותר מדי אכפת לי. אני מאמינה שאיזהו עשיר, השמח בחלקו, ואני שמחה בחלקי. והילדים שלי בסדר גמור ולא חסר להם שום דבר.
ועדיין, חלק בי היה ממש שמח לו יכולתי ללכת בתלם, כמו כולם, ולא היה לי אכפת מזה.
ומה עוד על הפרק?
ג'וד הקטן, כמובן 
.
הוא לבנבן בצורה שלא תיאמן (לי, לכל הפחות) ומאוד מזרח אירופאי בחזותו. למרות שהוא עדיין מאוד דומה לאחיו. קצת הזוי. כלומר, שהוא יכול להיות ממש דומה לאחיו אבל גם להיראות כל כך מזרח אירופאי, בעוד אחיו ממש לא נראה אירופאי בשום צורה. סבתא בטח היתה ממש מבסוטה.
הקטנצ'יק לא ממש אוהב לישון, הוא עסוק בלהסתכל על דברים ולבחון אותם לעומק. זה די הזוי ומרתק.
הוא גם לא אוהב להיות לבד, ואם הוא בטעות "לבד" - כלומר, הוא לא מצליח לראות אותנו לידו - הוא משמיע קול.
בלילה הוא דווקא כן ישן מצוין, תודה לאל, אם כי לא מצויין כמו אחיו. הוא מתעורר פעם אחת בסביבות שלוש או ארבע לפנות בוקר, ופעם שניה בסביבות שש או חמש. זה טיפה מעייף, אבל לא יותר מדי.
טוב, בסוף כתבתי די הרבה, אה?
מצויין, יהיה לכם מה לקרוא. ואולי, לשם שינוי, גם יהיה לכם מה להגיד... 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
