מובס. שוב הגעתי לכאן לכתיבת בלוג על חיי האומללים. כן, בהחלט מובס, לפני שבוע איבדתי אחת.. אך לא עליה באתי לדבר.. לא עכשיו לא כאן. מספיק דיברתי עליה.

ובאותה נימה שקטה ועצובה הינה משהו קטן שכתבתי:

נסחב ברחובות ארוכים. מחפש פינה חמה.

רוח לוחשת, ריח סתיו נישא, עיניים בוהות, עוקבות.

גשם קל, צללים רחוקים, רשרוש עלים.

בתים הומים, אורות כבויים.

ספוג מים, מיואש, מהלך כמת בין חיים.

דם נוטף, משאיר עקבות, חסר דאגות.

השתחררתי מהכבלים,

הפעם הם לא באים.

הסתיו מגיע... מה יותר טוב מאויר קר על פנים חמות, גשם ששוטף את האדמה מהטינופת של הקיץ.. לראות את העצים חסרי העלים, עצובים אבל יפים מאי פעם, יפים בבדידותם, סוף סוף נוכל להסתכל על השמיים האפורים מלאיי החיים, אף פעם לא עומדים, מזכירים לי כמה קטן בעולם המכוער הזה.

והכשהגשם יורד לא ארוץ ולא אסתתר כי אותו גל מים משמיים כאילו מחייה את נפשי גורם לי לשבת ולתהות מה יפים החיים למרות שאני יודע שאני משלה את עצמי. וכשהגשם מסתיים כל מה שנותר לי לעשות זה לחכות לפעם הבאה, פעם הבאה שבה אוכל שוב לשבת ספוג מיים לבד בפינה רחוקה ולתהות כמה חבל שאני לא גר יותר רחוק מקו המשווה המחורבן הזה.

ובנתיים, בין גשם לגשם, מנסה אני ללמוד אנשים לראות איך אפשר להפיל אותם ולנצח אותם במשחק שלהם. אותם יצורים חלשים, שבריריים, אך לא יותר ממני. מנסה ללמוד, להתפתח בזמן שכל אלא שדורכים אליי נשארים במקום. אחריי זמן מה כשאתה רואה שאתה מועד להראות חולשה אתה מתחיל לאבד אמון בעצמך, אף פעם לא הייתי טוב בקרבות ארוכות אלא רק בקצרות המהירות והקטלניות. ככה אי אפשר לבנות שום דבר, לא ככה.

בכל אופן אני לא רואה את סופי ככל כך עגום, אולי אני כן מתכנן את הקרב הגדול, בסוף שבו אני כן אהיה מאושר עם מה שיש לי, כנראה שאצטרך לחכות.

All the lonely people"
Where do they all come from ?
All the lonely people
"Where do they all belong ?

-

"הקול בראשי, בכל פעם שאני חושב שהוא נעלם, הוא חוזר חזרה. הוא קורא לי כשאני במצוקה, ואני לא מוצא את הדרךהביתה. אבוד ביער. אני קורא לו "אנחת הזעמן השחור"".  (סמואל ל'' ג'קסון, ב"אנחת הזעמן השחור)

-